בשבוע הבא נציין את יום שחרור ירושלים. מאז שיבת הר הבית וירושלים המקודשת לידי עם ישראל, אנו עדים למתקפה הולכת וגוברת של האסלאם והנצרות, במאמץ משולב להצר את צעדינו ואף לנשלנו מעיר קודשינו. האסלאם מתאמץ לשמר בידיו את הר הבית הגזול, ובכך להנציח את המציאות המעוותת שנוצרה בעת שהחריבו הרומאים את מקדשנו. הנצרות מרימה ראש, ובשבוע הבא בעת ביקור מנהיגם בארצנו, הם שואפים להרחיב את אחיזתם בהר ציון ובציון דוד מלכנו.
לצערנו, ישנם יהודים קצרי ראות שאינם מבינים את העומק העניין, ומעדיפים לטפח מקומות קדושים חילופיים לעם היהודי, ולחילופין – לטפח יהדות שמימית המנותקת מקדושת המקום. אך האמת היא, שדתות אלו היונקות את כל כוחם מרעיונות יהודיים גזולים, מרגישות בעומק לבבם שמקור הקדושה היא בהר הבית ובירושלים, ולפיכך מתאמצות לקנות אחיזה במקומות אלו.
כנגד מגמות אלו, מוטלת עלינו החובה לברר ולהעמיק בערך קדושת המקום, ולדרוש את השבת הגזלה לידינו. בשורות הבאות נתרום בעז"ה מעט לבירור עניין זה.
בחלק מתקופת הדמדומים, שבין חורבן משכן שילה לבניין המקדש בירושלים, נבנה המזבח המרכזי ("הבמה הגדולה") של עם ישראל בגבעון. והנה (מלכים א' ג, א-טו), החליט המלך שלמה, שאהב מאד את ה', לצאת מירושלים וללכת להקריב אלף עולות בבמה הגדולה בגבעון.
בגבעון, בחלום הלילה שלאחר ההקרבה, נגלה ה' לשלמה והציע לו – "שאל מה אתן לך". שלמה ביקש – "ונתת לעבדך לב שומע... להבין בין טוב לרע". טובה הייתה הבקשה בעיני ה', כי שאל שלמה את הדבר הזה במקום עושר ואריכות ימים וכדומה, ולכן נתן לו ה' – "לב חכם ונבון... וגם עושר וכו'".
"ויקץ שלמה והנה חלום, ויבוא ירושלים, ויעמוד לפני ארון ברית ה', ויעל עולות, ויעש שלמים...".
תמיהה גדולה יש במעשה זה – שלמה יוצא מירושלים לגבעון להקריב קרבנות, משמע שכעת מקום השראת השכינה מצוי בגבעון. ואכן, שם נגלה אליו ה' בחלום הלילה. אם כן – למה את קרבנות התודה על הבטחות החלום, הוא מקריב בירושלים ולא בגבעון?
התשובה נעוצה בשינוי בין בקשת שלמה מה' למתנה שה' נתן לו. שלמה ביקש – "לב שומע להבין", ואילו ה' העניק לו – "לב חכם ונבון". 'חכמה' היא הידיעה הראשונית, ההתחלתית. 'בינה' משמעה להבין דבר מתוך דבר, מתוך החכמה אפשר להבין ולהוסיף.
שלמה ביקש רק את השמיעה וההבנה. לשמיעה תמיד קודם דיבור, כלומר – ביקש להיות בעל יכולת להבין דבר מתוך דבר. אך הקב"ה נתן לו יכולת גדולה מזו, להשיג את עצם החכמה הראשונית.
התבונה יכולה להימצא בבמה הגדולה בגבעון, אך החכמה הראשונית מצויה רק בירושלים. ירושלים היא שורש הכול, לפיכך לאחר החלום עומד שלמה על גודל מעלתה של ירושלים, והוא ממהר לשוב אליה ולהקריב בה את קורבנות התודה.
ואכן – השורש, הראשוניות היא נקודה השוזרת את מהות של ירושלים. העולם התחיל להיווצר מאבן השתיה, המצויה בלב הר הבית בירושלים. "מציון מכלל יופי הופיע", שבתחילה ברא ה' את אבן השתיה – תשתית העולם, שנאמר – "ירה אבן פינתה", ואחר כך הדביק מסביבה את שאר רגבי האדמה של העולם, שנאמר – "סביב רגבים ידובקו" (כך יוצרים היום את 'הצ'יפ', שבו מצויה 'חכמת' המחשב. שמים גביש קטן בתוך חומצת סיליקון בטמפרטורה נכונה, והוא מתגבש לפיסת סיליקון – חול, שלתוכה מזינים את 'תכונות' המחשב).
ואכן, אחד מפירושי המילה הראשונה בתורה – 'בראשית' היא 'ברא שית', שברא את השיתין – מקום מסוים במקדש (סוכה מט.).
כיוון שירושלים היא יסוד העולם, היא גם שורש הקשר לה' - ירושלים מקור התורה – "כי מציון תצא תורה". ירושלים היא מקור הנבואה – "משא גיא חזיון", "שכל נביא שלא ידוע שם עירו בידוע שהוא מירושלים". ירושלים מקום הצדק והמשפט – "כי שמה ישבו כסאות למשפט", ירושלים מקור האור – "אורו של עולם". ירושלים מקור הכלכלה העולמית, כפי שיקרה לעתיד לבוא – "יצאו מים חיים מירושלים..".
וכשנתחזק ונתמלא בהבנת קדושת ירושלים ומקום המקדש, ונפעל להשבתם בשלמות לידינו, נזכה לגלות ששורש הברכה והחיים בעולם מצוי בירושלים – "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם".