כן בוגדת לא בוגדת. כן מתאים לא מתאים. כן נאמנות לא נאמנות. תלמדו לפחות את זה לבגרות. בא ונאמר זאת על כל חברי הכנסת שמייצגים את ה"אינטרס" של עמם.
הרי הם נציגי "עמם" בעלי זכות בחירה. "עמם" הזה שכל כך מתפארים בו, הוא המצאה משנות השישים המוקדמות לשם קעקוע יישות ואושיות מדינת ישראל. התהליך היה די פשוט. התורכים היו כאן ועזבו שממה. כאן בראשית המאה בין 1916 ל1918 השתחל לזירה "לורנס איש ערב" שהיה ממש לא נחוץ אבל רצה לתת לערבים את ה"גאווה" הערבית. בשנת 1920 החילו הבריטים את ה"מנדט". נו,אז יופי!
הסכם סייקס –פיקו ה"סודי", משנת 1916 וחלק מה"סוד" הזה -חוק בנאום ירושלים- עדיין תקף מאז (שומרים סודות?) וכל העולם יודע עליו. היה גם את הסכם סן-רמו משנת 1920. היה גם יקירנו ונציבנו הדגול, מר אליעזר בן מנחם שמואל הלא הוא סיר הרברט לואי סמואל (1920-1925) ששלב אחר שלב רוקן את "הצהרת בלפור" מתכנה.
מדיניות ה"ספר הלבן" (כמו השניים שבאו אחריו) וויתוריו היוו ציוני דרך לערבים שכבר קבלו להלכה את הממלכה האשמית במסגרת הסכמים שנרקמו במרוצת השנים האלה מאז קריסתה של האימפריה העות'מנית. היה גם את הפוגרום בתל אביב בניסן, תרפ"א (זה 1920) שבו נהרגו 48 יהודים ביניהם הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו ו47 ערבים. נזכיר גם את "ועדת פיל" – שבאמת היתה כמו פיל בחנות חרסינה- מי שיבדוק את גבולות ההסכם הזה לא יבין עד כמה יכול להיות אדם חסר דיעה.
פרעות אלה, ואל תתנו לאף אחד לבלבל אתכם, קבלו קריצת הסכמה אם לא עידוד ישיר מאלוף משנה בריטי ששוחח עם מי שלימים התמנה המופתי של ירושלים ע"י לא אחר מאשר ידידנו ודורש טובתנו הנציב העליון היהודי הראשון מאז בר כוכבא, סיר הרברט סמואל יר"ה שרצה להיות יותר בריטי מהבריטים עצמם.
במסגרת מסקנות הועדה בראשות ידידנו האחר, סיר ווינסטון ספנסר צ'רצ'יל, שמונה לשר המושבות במקום ג'יימס בלפור (זה מההצהרה הידועה), ולימים נבחר לראש ממשלת בריטניה –יצא לאור ה"ספר הלבן" הראשון. מסקנות הועדה הממלכתית דאז היו להקטין את העליה לארץ ישראל ולהעניק חלקי ארץ לערבים. הגדיל לעשות סיר הרברט כאשר חילק את ארץ ישראל המנדטורית לפי הצורך והחזיר את חאג' אמין אל חוסייני מהכלא בירדן אחר שריצה חדשי מאסר סמליים על חלקו בפוגרום תל אביב כמה חדשים קודם לכן, ומינהו,במחוה של רצון טוב , למופתי של ירושלים. במרוצת השנים הבאות אנחנו נפגוש את חאג' אמין אצל הצורר אדולף היטלר כשהוא מגייס חיילים להלחם בשורות הוואפן ס.ס.
חלוקה זאת של ארץ ישראל פירושה היה להשתמש בנהר הירדן כגבול בינלאומי וכל השאר, בעבר הירדן, נקבע להיות הממלכה האשמית בראשות עבדאללה –סבו זקנו של עבדאללה הנוכחי. בהמשך, ולא הרבה זמן אחרי זה, נראה את פרעות תרפ"ט (1929) בחברון, שנגרמו, כביכול, עקב איזה סכסוך על הסטאטוס-קוו של "רחבת" הכותל המערבי. פרעות אלה התפשטו כאש בשדה קוצים והגיעו עד לצפת. ההתעללויות ומעשי הזוועה מתועדים היטב בזכרון הכללי ובספרו של האלוף רחבעם זאבי "טבח חברון".
מעט יודעים שטבח חברון גם גרר ועידה ממלכתית בריטית שבסופה הנפק עוד "ספרון לבן" שכקודמו היצר את הגירת היהודים לארץ ישראל ונתן אתנן לערביי הארץ בצורת אדמות מדינה. בהמשך נראה גם את פרעות תרצ"ו (1936) שארכו כששה חדשים וגבו קרבנות רבים. פרעות אלה התארכו לשנים 1936-1939 שבה היתה התקוממות הערבים נגד הבריטים וכונתה בשם "המרד הגדול". גם אלה גררו ועדת חקירה ממלכתית שהניבה ספר לבן שלישי (ספר לבן של מקדונלד). יש וקראו לו "הספר השחור" ויש שקראו לו בשם "ספר המעל". המנהיגות הערבית כנראה למדה מהפרעות הקודמות שהתקוממות –מה שנקרא היום "אינתיפאדה" – משתלמת ומביאה פשרות. אז למה לא לאמץ את זו כ"מודוס אופרנדי" – שיטת עבודה- שאת פירותיה רואים עד היום. וכמו שכתוב אצל אדוניהו ,להבדיל, "ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית?".
כל התקוממות מביאה הבנות, התרפסות, וויתורים והקלות, שיחרורים וכמיהה להתפייסות. בהמשך נראה את השואה הנוראה (ע"ע חאג' אמין לעיל) שטעם ספיחיה ועוללותיה הותירו טעם מר כלענה ושורות מעשים רעים נגד עמנו שנים רבות אחרי סיום המלחמה בתש"ה. ועוד יד המכחישים נטויה להכחיש עובדות הסטוריות אלה.
כמו כן, חייבים ללמוד את כתביו של רבי יהודה שלמה אלקלעי מזמלין ("שמע ישראל", "גורל לה' ") שסביר מאד להניח שמהם שאב "חוזה המדינה" בנימין זאב הרצל המכונה תיאודור את רעיונותיו לחוברות "אלטנוילנד" "הארץ הישנה –חדשה" ו"יודן שטאט"- "מדינת היהודים" שחיבר בשלהי שנות המאה ה19. רק לזכור שהרצל היה בן 18 כשנפטר הרב אלקלעי. (סבא הרצל היה "בעל תוקע" אצל הרב אלקלעי ואבא הרצל עזר לרב בהדפסת ספריו) .
יש ללמוד על תקופת השופטים , המלכים ומלחמותיהם לפני ובזמן ובין בתי המקדש הראשון והשני. על תקופות גלות ישראל טרום המדינה. על הישוב הישן , על הראשונים לציון, על הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יונגרייז, הרב עמרם בלויא, (שאלה האחרונים נפגשו עם המלך עבדאללה בעבר הירדן). על מגיניה, יוסף טרומפלדור, האגרונום אהרן אהרנסון שרה אהרונסון, על ארגוניה הצבאיים ומנהיגיה.על אורד ווינגייט "הידיד", על הרצל, חיים וויצמן, בן גוריון וחבריהם. על השרים והמשוררים על סגנונותיהם והגותם.
על המחתרות, ניל"י, אצ"ל, לח"י, "הגנה", פלמ"ח , פלי"ם, דור תש"ח. על גיבורי ומפקדי מלחמת העצמאות, מבצע "קדש" , מלחמת "ששת הימים", "ההתשה", "יום הכיפורים" "לבנון א", "לבנון ב" האינתיפאדות וסיבותיהן. סיבות לעקירות ישובים כמו "גוש קטיף" , עמונה, חומש וכו'. לדעת הכל ולא להסתיר. כי בחינת "בגרות" חייבת להצביע על בגרות ובשלות להנהיג את הדור הבא ולעמוד מול רוחות הזמן עם מטען היסטורי ורוחני. חסל סדר "אתה צודק ואתה צודק וגם אתה צודק!" מלחמה קיומית פירושה כמשמעה חיים או מוות – אתה חי או אתה מת!
עצם חטיפת שלשת הבחורים שנפשנו יוצאת אליהם ואל משפחתם. וכבר כעשרה ימים והם אינם ואנו אנה אנו באים? העוז והתעצומות של ההורים נוסכות בנו גבורת דעת ואומץ להמשיך. הבנים, המשפחות וחיילינו העושים במלאכת הקדש כל העת בליבנו במחשבותינו , בתפילותנו ובתקותנו שתיעשינה ידיהם תושיה ויאיר ה' את עיניהם להשיב את הבנים לבלתי ידחו ממנו נדחים ויקבצם אחד אל אחד וישיבם לחיק משפחותיהם.
אבל למה הגיעתנו כל זאת? מפני שמישהו לא עמד על משמרתו? מפני שנעשתה הערכת מצב לא נכונה? לא ולא! כי כתוב בשיר מזמור לאסף : "כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. אהלי אדום וישמעלים מואב והגרים ... אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד". אסור שתהיינה לנו נקודות תורפה כי אויב מיומן ניצב בפנינו. יש ללמד את בנינו את טכסיסי המלחמה המשתנים חדשים לבקרים. ללמדם את מלחמותינו ואת עמוד הענן ועמוד האש ההולכים לפני המחנה.
כמה שהידע בתנ"ך והמטען התרבותי וההסטורי יהיה יותר כבד כן יהיה נושאו מצוייד בידע המתאים ויוכל לעמוד בפני הרוחות המתריסות בפניו. הבנתו תהיה רחבה יותר , מקפת יותר עשירה יותר ומשכנעת יותר. הוא לא יירתע מפני אלו דוגמת כפויי הטובה הניזונים מהבית הציבורי הנקרא כנסת ישראל משל היה בית תמחוי למעוטי יכולת ויורקים לבאר ממנה הם שותים. ייקראו בוגדים, אויבים, יורקים לבור, טועים, תועים או מונח משפטי או לשוני מדויק ללא עוררין שיגדיר את מעמדם הציבורי – זה ממש ממש לא משנה.
איך אמר שלמה המלך: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ" (משלי כז:כב) . את חוקי המדינה אינם עושים ודתיהם שונות מכל עם בהתרסה שאין לה אח ורע בתולדות איזו מדינה שהיא ועדיין בתקפם? כל היהודים ששמשו ב"סיים" הפולני, בקרמלין הסובייטי/רוסי, בפרלמנט הבריטי, בסנט האמריקאי או בכל תפקיד בממשלות זרות לא העיזו לומר את מה ששומעים מאלו ה"נציגים" בכנסת ישראל. כשהיה חשש שאי אילו אחדים בגדו במדינתם , הם לא גמרו את שנתם. אם יוליוס ואת'ל רוזנברג נחשדו בריגול או מעשה בגידה – התוצאות לא אחרו לבוא וב19 יוני 1953 הם הוצאו להורג אחרי משפט.
הנושא הטריד את ארה"ב למשך 45 שנה עד שהוכיחו שאכן הם שמשו כבלדרי מידע על תכניות האטום לממשלה הסובייטית. וזאת לא הדוגמא היחידה. יונתן פולארד, בצדק או שלא, נמק כבר כמעט שלשה עשורים בכלא. פה יש התרסה וקעקוע הנתלים בבג"ץ? לא יאומן. הגיע הזמן! ואידך זיל גמור!