"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים... זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות פ"ה).
התפיסה השטחית אומרת ששלום פירושו הסכמה כללית בדעות ובמעשים. ולא היא. חז"ל אמרו שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. אין הפירוש שאין מחלוקות והכל מסכימים לדעה אחת, אלא "הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויבורר איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו" (הרב קוק בעין איה, ברכות ב, עמ' 397).
חז"ל ביטאו זאת ברעיון נפלא על הפסוק "גפן ממצרים תסיע", נמשלו ישראל לגפן. "אשכולות שבהם אלו תלמידי חכמים, עלים שבהם אלו עמי ארצות וכו'. והיינו דשלחו מתם: יתפללו האשכולות על העלים, שבלא העלים אין אשכולות". רש"י פי' שבלעדי העלים, החום או הרוח יפילו את הפריחה, ושוב לא יהיו פירות באותה עונה (חולין צב).
האומה הישראלית מורכבת מחלקים רבים ושונים, ולכל קבוצה ומפלגה יש תפקיד חיוני שרק היא יכולה למלאות, ומבלעדיה תהיה האומה חסרה. יש אמנם חילוקי מדרגות, אך גם הדרגים החשובים חייבים להפנים שללא הקבוצות החלשות, גם הם לא יוכלו למלא תפקידם כראוי. וכך חייבים תלמידי החכמים להכיר בערכם של עמי הארצות, החקלאים, החיילים, אנשי המדע וכדו', כמו שהאחרונים חייבים להכיר במעמד הבכורה של הראשונים. כך כולם ימלאו תפקידם כגפן פורחת.
כך כתב הספורנו בתחילת פרשת בהעלותך, שהימניים, העוסקים בענייני הרוח, חייבים להכיר בערך השמאלנים, העוזרים להם בחיי שעה, וכך תהיה המנורה אחת, ע"ש.
"אמר ר' יוחנן ג' שלומות הן: נהר, ציפור וקדרה". הנהר מורכב מטיפות מים המתאחדות לנהר. אלא שאחדות הטיפות, חסרון יש בה, שהיא מבטלת את ייחודיות הטיפות. גדולה ממנה אחדות הציפורים, המתכנסות ללהקה אחת, וכל צפור נשארת בפרטיותה. אך האחדות הנישאה היא זו של הקדרה, בה לוקחת בעלת הבית מוצרים שונים ואף מנוגדים, ומרכיבה אותם יחד לתבשיל טעים וערב. זהו השלום האמיתי, המסוגל לאחד ניגודים. שלום של תלמידי חכמים הוא שאינם מבטלים אחד את השני, אלא לוקחים את הטוב מכל אחד.
"עושה שלום במרומיו", אומרים חז"ל, "בין גבריאל ומיכאל, שר של אש ושר של מים". שלום בין הדברים המנוגדים ביותר, נמצא במרומיו, והיינו בשמים. שהרי דרשו "מאי שמים – אש-מים" (חגיגה יב). הרי לנו ברי פלוגתא, המסוגלים לא לבטל אחד את השני אלא למצוא את הטוב בכל אחד וליצור יצירה שלישית יחדיו – שמים.
מחלוקת לשם שמים היא כמו יצירת השמים מאש ומים. קרח ועדתו לא הייתה מחלוקתם לשם שמים ועל כן אין סופה להתקיים.