אנחנו בעיצומה של תקופת 'בין המצרים', ולא רק בלוח השנה אלא גם בשדה הקרב; בין המצרים - בין הומניטריות כלפי האויב לבין הומניטריות כלפי בנינו ואחינו לובשי המדים ואזרחי ישראל כולם, המופגזים יום-יום ולילה-לילה.
ההומניטריות הנדרשת מאתנו כלפי נפגעי עזה, ע"י אומות העולם הצבוע, היא 'נוצרית' במהותה, ואיננה יהודית! היא דורשת מאתנו, כביכול בשם המוסר, להושיט 'לחי שניה', לאחר שאויבינו ניסו למרוט לנו את הלחי הראשונה, באלפי רקטות וטילים. הטירור האכזרי עד זוועה ממשיך להתל בעולם החפשי, ומשתמש בעזתים כ'בשר תותחים' ביודעו שאנחנו, מצפון העולם, נושיט לו את הלחי השניה.
מבחינת ההלכה והמוסר היהודי אין מנוס מלנהל מלחמת חרמה באותה גיזרה בה בחרו אויבינו, על גבם של אוכלוסיי עזה, עד אשר תעלה שוועתם גם באזני שליטי קטאר וטורקיה ומצרים וסודן, ולא רק בעולם המערבי, הנוצרי.
ומקרא מלא דיבר הכתוב: "ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים" (שמ"א טו,ו). קל וחומר לאוכלוסי עזה שלא עשו עמנו חסד, אלא מושיטים תמיכה ועידוד לאויבנו. אך אני מבין שבמשפחת העמים קשה כיום לאמץ צו נבואי זה. לפיכך, אם חפצי חיים אנו אזי הדרך ההומאנית ביותר היא 'להוריד את השאלטר', לכבות את החשמל ולחסום את אספקת המים, הדלק וכל השאר, כדבר ה' ביד אלישע הנביא "כה אמר ה', כל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מלכים ב' ג,יט). האלטרנטיבה היא לשם בדם בנינו המסתכנים בזהירות יתר כלפי חיות-טרף.
מיתווה מומלץ זה מפורש בתורה: "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה" (דברים כ,יב), ופירש רש"י בשם חז"ל: "אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים"! זו ההומנטריות שלנו!
אוכלוסיית עזה שתיקלע בין המצרים תיאלץ להחליט למי היא מפנה עורף, הלנו אם לצרינו? האוכלוסיה ה'בלתי מעורבת' בהכרח תתמרד בגלוי כנגד לוחציה האכזריים, או תתמרד בסתר ותספק מידע מודיעיני רב ערך.
זו מוסרי, זה יהודי, זה אפילו בבחינת 'אור לגויים' איך נלחמים בסרטן הטירור!