"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה). אמר המגיד מקוז'ניץ: "כל רודף י-ה", המחפש את השכינה, ימצאה בימי בין המצרים, שימים גדולים הם, שהרי הנביא הבטיח שייהפכו לששון ולשמחה ולמועדים. ואף אהרן אמר על י"ז בתמוז "חג לה' מחר".
בכניסת ימי המצרים הפטרנו על ירמיהו שראה מקל שקד. כתב רש"י אגדה: "השקד הזה זמן חניטתו עד גמר בישולו כ"א יום, כמנין הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב".
הימים הקדושים שבשנה: שבת, ר"ח והמועדים הם כ"א, וכ"א ימי בין המצרים הם השורש של קדושת המועדות. ימי בין המצרים שיתגלו לעתיד לבא כמועדים, יחד עם המועדים הקיימים, הם מ"ב. ובמספר זה אנו נפגשים בפרשתנו. "אלה מסעי בני ישראל", מהיציאה ממצרים ועד לירדן ירחו, נסעו מ"ב מסעות. וכתב הגר"א שבמ"ב מסעות אלו גנוזים מהלכי הגאולה העתידה. מה גנוז במספר זה?
על שאלתו של משה "מה שמו?", ענה לו הקב"ה "א-היה אשר א-היה... א-היה שלחני אליכם". ופירש ה'משך חכמה': 'א-היה' בגי' כ"א. 'א-היה אשר א-היה' – מ"ב. והוא השם הגדול בן מ"ב, שהיודע אותו 'אימתו מוטלת על הבריות' (קידושין עא,א).
וכן הוא בתפילין. בד' הפרשיות יש כ"א פעמים שם ה', ובשל יד וראש יחד – מ"ב. ועל זה נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש", כי מי שיודע את השם, אימתו מוטלת על הבריות.
תפילין של ראש מורות על השגחה גלויה, ושל יד, המכוסה, על השגחה נסתרת. ואמר ה' למשה, שפעמים תהיה השגחה גלויה, כמנין 'א-היה אשר א-היה', ופעמים נסתרת כמנין "א-היה שלחני אליכם"
הגמרא בחגיגה מספרת על ויכוח דת בין הצדוקי לר' יהושע. הצדוקי סיבב פניו, לרמוז שהקב"ה אינו מביט עלינו, והרים ר' יהושע ידו, לרמוז "עוד ידו נטויה עלינו". אמנם לא השגחה גלויה כתפילין של ראש, אך עדיין נסתרת כשל יד קיימת.
וכך הבטיח הקב"ה לשלמה בחנוכת המקדש: "והיו עיני ולבי שם כל הימים". עינים ולב כנגד תפילין של יד ושל ראש, המורים על השגחה גלויה. אך זה דווקא בימים, לא בלילות, בזמן הגלות. אז תהיה ההשגחה נסתרת.
בשכונת שערי חסד גרו שני ת"ח: ר' דוד בהר"ן ור' בצלאל גולדשטין. פעם סיפר ר' דוד לחברו שהתעמק בדברי הגר"א, ונדמה לו שפענח את הסוד שבמ"ב המסעות. לאחר הפצרות ניאות לגלות לו, ואמר שלפני ימות המשיח תהיינה ג' פקידות, שיארעו בהן אירועים משמעותיים ןבסופן יבוא משיח: תש"ז-תש"ח (מלחמת השחרור). תשי"ז-תשי"ח (קדש). תשכ"ז-תשכ"ח (ירושלים).
(מתוך עלון 'שבת בשבתו')