אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. (איכה ד:א) לבנו נחמץ כואב ודואב על כל חייל הנופל בקרב. התמונות רודפות אותנו בהקיץ ובחלום. זכר בנינו היקרים הצעירים אנשי החיל והגבורה ששמו נפשם בכפם והערו נפשם למות בעזה להגנת העם והמולדת יחיה בלבנו לעד.

הדיבר נעתק ומלות הנחמה לא מקילות על הכאב הצורב להורים השכולים ולבני המשפחה שנתייתמו בשריקת כדור ופיצוץ מרגמה. לכולנו כעם הכאב עמוק ולבנו חלל בקרבנו. "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז"(איכה ד:ב). מיטב הנער יפי התאר חיילים מן השורה קצינים זוטרים ובכירים . למוות אין דרגות או תארים. למוות יש עצב וכאב החותך בבשר החי והנו פצע שאולי קהה עם הזמן אבל לא מתאחה לעולם. וכי למה נקרא חלל כי הוא מותיר חלל ופרצה בתוכנו ובליבנו.

היקרים האלו שפרצו את הגדרות ועמדו במלא הודם והדרם, אמונתם ואנושיותם, מול קיני המרצחים וקני הטילים המאיימים על מדינה שלימה על אזרחיה מנער ועד זקן סללו בגופם את הדרך לבטחון. בעוז רוחם הם מתווים את הדרך ומלמדים אותנו לבל נכרע ברך. בעולם האמת אין שקרים או גינוני פוליטיקה או דפלומטיה. בעולם באמת הם רואים את כל השקר וכל העמדת הפנים של אלו שעדיין לא מסוגלים להפנים את האמת. את אלו ההופכים את היוצרות ולא מבינים מה בין החי לבין המת. את אלו שלמרות הבנתם את הווי המלחמה ויודעים "מה הולך" עדיין לא השכילו להבחין בין סוגי הקרבות ובין סוגי הקרבנות. בן הקרבה של חיים להציל אומה לבין הקרבה של ילד קטן לאלילי המולך.

השכילו גם השכילו האויבים לגלגל בשפתם העילגת והחבוטה. לעתים גם בשפה מהוקצעת ורהוטה. מציגים עצמם מחולפים מעונבים ולובשי מחלצות. מראים את חורבנם שגרמו הם בעצמם בתמונות מעוררות פלצות. אצלם זה נראה כמו צו השעה. להראות לעולם את ממדי האסון והזוועה. הורסים רחובות שלמים ורכוש בפריז ויוצאים בערי העולם עם כתובות על החולצות. וגם יודעים לשנן מטבעות לשון ולצאת בהצהרות מפוצצות. להעמיד פני מסכן נעשק להידמות לקרבן. בו בזמן שהם יודעים שהם בעצמם גרמו לחרבן. המימון שהם מקבלים גם מידידינו הנאורים כביכול, מגבה אותם לאמר המשיכו כי כל אחד מכם יכול. ולא זו בלבד אלא שגם מצאו אוזן קשבת וגם מתווכים שחשבנו שהם לצידנו. שאומרים לנו מה לעשות ותוהים אנו לאמר הלנו אתם אם לצרינו?

גם רשתות התקשורת על דיעותיהן ומוזרויותיהן מתפקדות תחת לחץ מתמיד. נראה שגם דעת הקהל בעזה אינו כתמול שלשום. האמירה ברחובות שם היא שחמאס יודע לעשות מלחמות אבל אינו יודע לעשות שלום. מה שמובן מאליו ולא ניתן לויכוח שתושבי עזה לא התקוממו נגד השלטון. כי הרי הממשל שם הוא זה שנותן את הטון. והרי ידוע לאיזה דברים הוא השתמש בהררי המלט והבטון. עוד יבוא היום בו יצטרך מישהו לתת על זה דין וחשבון. האם כל מה שכתוב באותיות הקטנות של הסכמי מדריד, ג'נבה אוסלו ירד לטמיון . סביר מאד שכל אלו היו חלומות ודמיון. אבל זה כדברי הנביא, למועד הזה עוד יש חזון.

מחוייבים אנו לזכר הנופלים ובידוע שדבר זה אינו מן הקלים. אך ותוך כדי כתיבה הקולות היותר שפוים נשמעים ומנגד קולות השנאה והמשטמה הבאים מכל קצוי העולם. "כל אוהביה בגדו בה היו לה לאויבים" מקבל משמעות מאד אקטואלית.

ברם, רואים אנו בתוכנו את ההיפך של מה שגרם לחרבן הבית. החינוך הערכי לאהבת ישראל נותן את אותותיו הזוהרים. ניצני הפריחה של נטעי ישראל היו לארזים של ממש . המסירות בשדה הקרב החל מהמפקד חדור האמונה בצדקת הדרך הקורא לחייליו את התפילה לפני יציאה לקרב דרך אחינו גיבורי התהילה שמסרו נפשם והטייס שלא רצה להפציץ והקצין האמיץ שרדף במנהרה להציל את כבוד חברו. כל אלה נותנים לנו מימד חזותי ומוחשי לדוגמא ולסמל למה שחייל ישראל צריך להיות. כי אנחנו חונכו על הערכים המלמדים אותנו לחיות. אתם בלמודינו ובתפילותינו ביום ובליל. חזקו ואימצו וה' עמכם גבורי החיל.