האם קטר נכנעה?
האם קטר נכנעה?

רבות נכתב בשנה האחרונה על התפקיד שנוקטת קטר בסכסוך על מעמדם ותפקידם של "האחים המוסלמים", התנועה המציבה אלטרנטיבה אסלאמית, לא שבטית, לשלטון השבט או המפלגה האידיאולוגית בעולם הערבי.

המחלוקת עסקה בשנתיים האחרונות בתפקיד "האחים" במצרים, בלגיטימיות של הנשיא הקודם מוחמד מורסי ובחוקיות של השלטון החדש של סיסי החל מתחילת יולי 2013. קטר הופיעה במהלך שני העשורים האחרונים כתומכת הגדולה של "האחים", וגם של הגרסה הפלסטינית שלהם, תנועת חמאס.

בראש המתנגדים למדיניות של קטר עמדה סעודיה, וסיסי הצטרף אליה כשסילק את מורסי. היחסים בין קטר ומתנגדיה הגיעו לנקודת שפל במרץ 2014, כשסעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות משכו את שגריריהן מקטר. בהמשך היו דיווחים על כוח צבאי סעודי שהתרכז על גבול קטר, שהיה פולש לאמירות הסוררת אילולי הייתה זו חוסה בצל הגדול של ארה"ב, המפעילה בתחום קטר את הבסיס האווירי העיקרי שלה במפרץ, וקשורה עם קטר בעבותות כלכלה והידברות חזקים.

קטר הייתה לאורך השנים התומכת הגדולה של חמאס, בכסף, באירוח המנהיגות אחרי שזו עזבה את דמשק, ובגב הפוליטי שהעניקה לתנועה ולשלטונה בעזה. לאורך השנים האחרונות הצטרפה תורכיה לציר התמיכה בחמאס, ובתקופות מסוימות גם איראן נטלה חלק בציר זה, בין אם משנאתה לישראל ובין אם מעוינותה לסעודיה.

כשפרץ סבב האלימות הנוכחי בין חמאס וישראל התייצב מיד הציר הקטרי-תורכי לסייע לחמאס, כשמנגד התייצב הציר המתנגד ל"אחים" ולחמאס: מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, וירדן. ארה"ב ניסתה לסייע לציר הקטרי אך נסוגה בשל הביקורת בישראל ובקונגרס. הרשות הפלסטינית חצויה בין הרצון שלה לראות את ישראל ממוטטת את חמאס ובין חמלתה לתושבי עזה המשלמים בדמם את מחיר השתלטות חמאס על חייהם ומותם.

כאשר החל שלב המשא ומתן על הפסקת האש החלה תחרות בין שני הצירים, מי יוביל את העניינים ומי ימשוך את ההסדר לכיוון הרצוי לו. ככל שחלפו הימים התברר שהפתרון ייקבע על פי תוצאת הדו-קרב בין מלך סעודיה ואמיר קטר, והאחד שינצח את האחר יעצב את עתיד ההסדר בין ישראל וחמאס. בסוף השבוע שעבר, ב-9 באוגוסט 2014, התברר שהמנצח הוא מלך סעודיה, ואיתו הציר של מצרים והאמירויות, הציר המתנגד לחמאס, גם אם אינו תומך בגלוי בישראל. הניצחון של סעודיה והציר שלה על קטר ותומכיה הגיע להבשלה כשאמיר קטר בא בדחיפות בסוף השבוע שעבר לריאד, בירת המדינה המתנגדת להתנהגות מדינתו.

הכניעה של קטר הגיעה לידיעת העולם בעיקר על ידי ערוץ "אלמיאדין", ערוץ שהציב את עצמו בעמדה מנוגדת לערוץ הקטרי, אלג'זירה. רק לשם הדוגמה: אלג'זירה – הערוץ של קטר – מכנה את נשיא מצרים בשם "אלסיסי" בלי תואר "הנשיא", כי קטר רואה עדיין את מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, כנשיא הלגיטימי של מצרים. לעומת אלג'זירה, אלמיאדין מכנה את סיסי בתואר "הנשיא".

ערוץ אלמיאדין נוסד לפני שנתיים על ידי הכתב לשעבר של אלג'זירה בלבנון, ע'סאן בן ג'דו, שעזב את אלג'זירה בטריקת דלת על רקע העמדות הפוליטיות של הערוץ בנוגע לסעודיה והשתלטותה על בחריין. לכן ערוץ אלמיאדין חשוד בכך שיש לו אג'נדה נגד קטר ומדיניותה. עם זאת, במצב של ריבוי ערוצי תקשורת ערביים חופשיים מצנזורה ממשלתית, ערוץ יכול להקים לעצמו מוניטין רק על בסיס אמינות הדיווחים שהוא מביא. לכן לא ברור עד כמה נכונה האינפורמציה שתובא בהמשך על ביקור אמיר קטר בריאד, על פגישתו עם המלך הסעודי ועל דבריו שנאמרו בפגישה. (תוספותיי בסוגריים, מ"ק)יש קולות הקוראים לישראל לנצל את המצב החדש, לרוץ קדימה עם יוזמת השלום הערבית שמקורה בסעודיה, לצאת מיהודה ושומרון ולהקים מדינה פלסטינית עם אבו מאזן שתהיה חלק ממערך הכוחות החדש, המלוכד נגד חמאס וקטר המוחלשים. הרעיון טוב, אבל היישום בעייתי

ב-9 באוגוסט מדווח אלמיאדין: "אמיר קטר אומר למלך הסעודי שארצו איננה נוקטת במדיניות של צירים (קטר מוותרת על הנהגת הציר שעד היום היא הובילה). עזה הפכה לכיוון המבט של כולם (אנחנו יודעים שסעודיה בכלל לא מתעניינת בגורל עזה)..." "אמיר קטר, שיח' תמים בן חמד בן ח'ליפה אל ת'אני, אמר שהוא הגיע (זחל באין ברירה) לריאד כדי לפגוש את המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אלעזיז, מכיוון שהוא (אמיר קטר) מכיר היטב את הנאמנות של המלך הסעודי לאומה הערבית (לסעודיה, לחבריה ולאינטרסים שלה בלבד) והאמון שהוא רוחש לו ושיעביר לו (למלך) את מה שקורה בעזה (האסון שישראל המיטה על חמאס וקטר) מתוך חשש שנאבד את הדרך (ישראל תנצח).

קטר איננה נוקטת במדיניות של צירים (קטר מתחרטת על שהובילה ציר נגד סעודיה) גם אם היה בעבר בקטר מי שסבל ממגלומניה לגבי קטר וגודלה (ביקורת קשה של אמיר קטר כלפי אביו, שיח' חמד, ושר החוץ שלו, שהובילו מדיניות שחצנית כלפי העולם הערבי בכלל וסעודיה בפרט, למרות שקטר היא אמירות קטנה. אמיר קטר מבין שבלי הביקורת הזו, או "החזרה בתשובה" הזו, מלך סעודיה כלל לא יקשיב לו).

אלמיאדין ממשיך: "אמיר קטר הבהיר למלך הסעודי שאין ערך לקטר בלי השתייכותה למפרץ (תחנונים ממדינות המפרץ להחזיר את שגריריהן לקטר), או הערביות שלה (אנחנו מצטערים על המדיניות שנקטנו נגד מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית), ושני הצדדים (הצירים) משלימים זה את זה (הציר שלנו נכנע לציר שלך). אמיר קטר אמר למלך סעודיה במפורש: קטר מוכנה ללכת בעקבותיך ועל פי הוראותיך (ומוותרת כליל על המדיניות העצמאית שנקטה בשנים האחרונות) כדי להקל את סבל העם הפלסטיני (כדי להציל את שלטון חמאס על הפלסטינים שהוא משתמש בהם כמגינים אנושיים).

אמיר קטר הוסיף: "אל מול העוצמה האדירה של הפשעים ומלחמת ההשמדה שמתנהלת בעזה (הסכנה שתושבי עזה ימרדו בשלטון חמאס) אין סיבה שמצרים (וסעודיה שמאחוריה) יתעקשו על יוזמה (תנאי כניעה) שלא נענית למינימום הציפיות והדרישות של הפלסטינים (חמאס) במיוחד כשישראל זקוקה להפסקת אש (ישראל יכולה להמשיך בלחימה עוד ועוד בזכות התמיכה הציבורית בממשלה)... אינני יודע איך המצרים מסוגלים לסגור את שעריהם בפני תנועת חמאס. בוא ונשאיר, אדוני (!!!), את החשבון עם תנועת חמאס (והפשעים שביצעה נגד הפלסטינים ומצרים) לעתיד (ואז הם יישכחו) ונעמוד כולנו יחד עם העם הפלסטיני שכן העם עכשיו מאחורי חמאס (עם סכינים) ותומך בדרישותיה (להסרת המצור). באתי אליך, אדוני (!!!) כדי שנשמע בשורות טובות (אחרי שאנחנו נכנעים ומוותרים על עמדתנו התומכת בחמאס) שיצילו אותנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו (הבדידות שקטר גזרה על עצמה בשל תמיכתה באחים המוסלמים ובחמאס, העומד בפני קריסה).

אלמיאדין מספר שהפגישה בין המלך הסעודי ואמיר קטר ארכה רק עשר דקות, ואיננו מביא את דברי המלך הסעודי שאולי שתק במהלך כל הפגישה. המשמעות של שני הפרטים הללו היא כניעה מוחלטת של קטר בפני סעודיה, של אמיר צעיר וחסר ניסיון בפני מלך מבוגר ועתיר חוכמת חיים. מה שהביא את אמיר קטר לכניעה הוא הצירוף של הנחישות הישראלית והגיאוגרפיה של עזה, אזור נצור גם אם יוסר המצור, שישראל נמצאת לתמיד מצידו האחד ומצרים מצידו האחר, ורק הים הוא המפלט שגם הוא חסום. חצי האי הקטרי נמצא במצב דומה: היציאה שלו ליבשת היא רק דרך סעודיה העוינת, ודרך הים, ולולא הנוכחות האמריקנית יכלה סעודיה למחוץ את השלטון הקטרי בתוך שעות, כפי שעשתה בבחריין ב-2011.

אם נכונה הידיעה על ביקור אמיר קטר בריאד ותמליל המונולוג שלו, שהביא ערוץ אלמיאדין, אזי אנחנו עומדים בפני קונסטלציה חדשה של כוחות במזרח התיכון: סעודיה – מדינה מלוכנית שבטית בעלת גוון איסלאמי – הפכה לכוח המוביל, ישראל קרובה לציר המנצח, וארה"ב נמצאת בצד המנוצח. הציר איראן-סוריה-עירק מצוי בלחץ בגלל הג'יהאדיסטים של "מדינת האסלאם" וארה"ב מנסה לשקם את מעמדה באמצעות פעילות אווירית נגדה.

יש קולות הקוראים לישראל לנצל את המצב החדש, לרוץ קדימה עם יוזמת השלום הערבית שמקורה בסעודיה, לצאת מיהודה ושומרון ולהקים מדינה פלסטינית עם אבו מאזן שתהיה חלק ממערך הכוחות החדש, המלוכד נגד חמאס וקטר המוחלשים. הרעיון טוב, אבל היישום בעייתי: קואליציות וצירים במזרח התיכון הם בדיוק כמו דיונות החול של מדבריות האזור: היום הם כאן ומחר הרוח נושבת בהן למקום אחר. בעבר היו כאלה שיעצו לישראל למהר ולעשות שלום עם אסד, כל עוד הוא חזק, גם במחיר הוויתור על הגולן. איפה היום אסד? ומה היה קורה אם ג'בהת אלנוסרה או מדינת האסלאם היו היום בגולן, משקיפים על טבריה ומטווחים את תושביה?

נדנדת המזרח התיכון מראה היום עוצמה לציר סעודיה-מצרים, אך כלל לא ברור אם קואליציה זו תמשיך לכוון את המזרח התיכון בעוד שנה או שנתיים. אסור לישראל להתפתות ולעצב את עתידה וביטחונה על קונסטלציה זמנית, טובה ככל שתהיה. ישראל חייבת לפעול על בסיס תכנון ארוך טווח המתרכז בישראל ובנכסיה הטריטוריאליים ולא בבריתות המשתנות של דיונות המזרח התיכון.