רבי יוחנן פגש בבן אחותו - בנו הרך של ריש לקיש וביקשו: "פסוק לי פסוקך", מה למדת היום? השיב הילד: את הפסוק "עשר תעשר את כל תבואת זרעך". ומיד שאל את הדוד: מדוע כפל הלשון "עשר תעשר"? ענהו: רמז יש כאן- עשר את התבואה, כדי שתתעשר.

שאל הנער: מנין לדרוש כך? ענהו הדוד: נסה, ותראה שכך הוא. הוסיף ושאל: וכי מותר לנסות את הקב"ה והרי כתוב: "לא תנסו את ה'!" אמר לו: בזה מותר, שנאמר (במלאכי, ג) "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר... ובחנוני נא בזאת אמר ה'...אם אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"- מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שייבלו שפתותיכם מלומר "די"! סיכם הנער: אילו הייתי מגיע לפסוק זה שבמלאכי לא הייתי שואל את השאלה. מבין הייתי את הכל מעצמי...(תענית ט')

החסיד יעבץ זצ"ל, כתב שכאשר הקב"ה משפיע לאדם יותר מכדי חייו, זהו משום שנבחר להיות צינור להעברת השפע לעניים ולנזקקים. וכמו משפך: אם נקי? הוא מקלח הלאה, ממשיכים לשפוך לתוכו בנדיבות וממלאים איתו, וזהו "עשר בשביל שתתעשר". אבל אם נוצרת בו סתימה ואינו מקלח, אין טעם להשתמש בו והוא מתרוקן ומתייבש.

דורשי רשומות נתנו בזה סימן, הרי ההבדל בין עשר, שפירושו מעשר, ובין עשר שפירושו עשירות, הוא רק בנקודה העליונה של ה"שין", אם היא בצד ימין או בצד שמאל. בזה פירשו את דברי אברהם ללוט: "אם השמאל ואימינה" - אם אתה תקבע את הנקודה על "עשר" בצד שמאל, היינו שתתן מעשרות, אז הקב"ה ישים את הנקודה בצד ימין- ישפיע עליך עושר. ואם הימין- הנקודה תהיה בצד ימין, ותדאג רק לעושר, ואשמאילה- אשים את הנקודה בשמאל, דהיינו אעמיס עליך עול של מיסים וארנונות. ובכך יוקטן עושרך לכדי עשירית.

מצווה אינה מרוששת! אלא אדרבה בזכותה אדם זוכה לברכת שמיים. אך מדוע דווקא במצוות הצדקה גילה הקב"ה סוד זה?

משיב על כך המגיד מדובנא כדרכו במשל: בעיצומו של היריד הגדול עצרה עגלה בכיכר השוק, טעונה גלילי אריג משובח, בשלל צבעים. נסובו עליה סוחרי אריגים, מיששו את הסחורה כהרגלם, וקבעו: אריג מעולה משופרא דשופרא. מה מחירו? אמר הסוחר: חמש מאות שקלים הגליל, ובכל גליל ששים מטר ויותר! המחיר היה זול להדהים, והעסקה כדאית עד מאוד. אך כאן התעורר חשדם: מה אם יתברר שבכל גליל שלושים מטר בלבד, והם נפלו בפח? אמר המוכר: אדרבה, תסרקו את הגלילים, ותבחרו את הדק ביותר. אותו אחד שנראה לכם כקצר ביותר, תמדדו אותו ותראו מה אורכו. קיבלו את הצעתו ומדדו את הגליל הדק מכולם, לאחר שמדדוהו מצאו שאורכו ששים ושתיים מטר, על אתר נקנתה כל הסחורה לשביעות רצון כולם.

והנמשל: הבורא יתברך אמר: "אין אדם שמקיים מצווה ומפסיד!" ואם יש שמץ היסוס, אזי אדרבה, בחרו במצווה שלכאורה כל כולה כהפסד, כמו: מצוות צדקה ומעשרות, בהן נוטל אדם חלק מרכושו ומוסרו לזולת, מחסר ממונו במו ידיו. "ובחנוני נא בזאת", ראו אם לא ייפתחו לכם שערי שפע כה רב, עד שייבלו שפתותיכם מלומר די! אזי תבינו שכך הוא בכל המצוות. אין אדם מפסיד לא מתפילה במניין ולא מקביעת שיעור תורה, ולא משום דבר מצווה! אדרבה בעבורן הוא זוכה לצינור השפע המאפשר לו לקלוט ולהעניק גם לאחרים.