ביום אחד האו"ם הפסיק להיות רלוונטי. אין לי תאריך מדויק אבל זה כבר קרה. הבניין המפואר בניו יורק, חדרי הדיונים רחבי הידיים, אולם המליאה שבו הזדמן לי לבקר בעבר כחלק ממשלחת ישראלית - הכול התפוגג. כמו במטריקס – האו"ם ייצר לעצמו מציאות מדומה בזמן שמסביב קריסה מוחלטת. כשביקרתי שם לפני שלוש שנים המעבר לבניין החדש היה בעיצומו. במסדרונות נמתחו יריעות בנייה, דליי צבע הונחו ומחסומים נפרשו כדי להפריד בין מותר לאסור. בניינים חדשים הם סימן טוב בחברות פרטיות. בגופים ללא מטרות רווח הם סימן טוב בהרבה- תזרים מזומנים קבוע שווה יותר מהכנסות בשוק חופשי. הוא גם לא מחייב תוצר של ממש. האו"ם הוקם בסן פרנסיסקו ב1945 אחרי כישלון מוחלט של חבר הלאומים למנוע מלחמת עולם. באירופה החרבה הסתובבו מיליוני פליטים חסרי בית. חצי עולם האמין שיצר האדם רע מנעוריו. שבעה עשורים אחרי המציאות דומה להחריד. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה מספר הפליטים בעולם עבר את רף החמישים מיליון. צריך להביט על המספרים, להשוות להיסטוריה ולהבין את המשמעות. זה לא 'האו"ם שמום' של ארץ קטנה ורוטנת אלא חוסר סדר עולמי. לישראל יש יחסים מוזרים עם האו"ם. גוש המדינות הלא מזוהות הפכו אותו למקור להחלטות אבסורדיות. מנגד ראשי הממשלה בישראל ובעיקר נתניהו- ידעו לנצל את במת האו"ם כדי לצבור נקודות בבית. יחסי זילות הדדיים. עכשיו הנבואה הגשימה את עצמה וזו בשורה רעה גם לישראלים. הבעיה המרכזית של האו"ם היא יכולת ההבחנה. השבוע שלחתי שלושה ילדים למערכת החינוך. כשנשאלתי על ידי אחת המורות מה חשוב לי. עניתי שאני מקווה שילמדו גם בחוץ להבחין בין טוב לרע. מה שטוב לחינוך ילדים, לא מספיק ליחסים בין מדינות. את עריפת ראשי העיתונאים קל לאפיין בפשטנות של רע וטוב. הדם והאכזריות מדברים אל כולם. כך הרי כבש ג'ינג'יס חאן את העולם. אלא שדעא"ש והפקחים שבורחים מסוריה הם רק מוקד אחד. העולם בתנועה והאו"ם עומד. קרוב לרבע מיליון מוסלמים נטבחו על ידי מוסלמים מאז ועידת דרבן (2001) שבה נמצאה דווקא ישראל אשמה בהפרת זכויות מוסלמים בעולם. איראן קרובה להשגת נשק גרעיני, פליטים מאפריקה בורחים ומתים ממגפת האבולה, ואוקראינה נכבשת לאיטה על ידי פוטין. כל זה מתרחש במשמרת של באן קי-מון בבניין החדש בניו יורק ובמשמרת של אובמה בבית הלבן. החיבור בין השניים הוא לא רק גיאוגרפי. ללא אמריקה אין או"ם. ללא או"ם, אמריקה חייבת למלא תפקיד דומיננטי כמעצמה עולמית. בניגוד לרפובליקנים רבים ששמעתי בחודשים האחרונים, אני מניח שאובמה התכוון לטוב. הוא רצה טוב למזרח התיכון. טוב לישראל, טוב למוסלמים. מרוב כל הטוב הזה הוא איבד את הדרך. אובמה יכול להאשים את הקארמה הרעה באפריקה והאביב שהפציע מעל ראשי המוסלמים בקדנציה שלו, את הצטברות הפונדמנטליזם ואת משבר גיל המעבר של פוטין. בסוף אחרי הכוונות והאשמות יישארו ההחלטות הגרועות שקיבל. אומרים שהצורך הוא אבי ההמצאה, כך המציאו את האו"ם. הצורך נותר, האפקטיביות של האו"ם לא. לאובמה אין הרבה זמן להמציא סיום מוצלח למשמרת שלו.
