"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך". הנצחון מובטח, אך השאלה באיזו דרך הדבר ייעשה. מצינו חילוקי הנהגות בתקופות שונות. יהושע למשל נצטווה לעשות מארב לעי, והוא עשה זאת בעזרת שלושים אלף חייל, וכך ניצח בקרב.

לעומת זאת הלך גדעון למלחמה עם מדיין עם שלושים ושתיים אלף חייל, וה' אמר לו "רב העם אשר איתך מתיתי את מדין בידם, הן יתפאר עליי ישראל לאמר ידי הושיע לי", על כן אמר לו לפזר את כוחות המילואים, ואף לאחר שחזרו עשרים אלף לביתם, אמר לו "עוד העם רב", וציווהו להורידם אל המים, ומי שילוק בלשונו יעמידנו בצד אחד, והכורעים על ברכיהם בצד שני ונשארו לבסוף שלוש מאות איש, פחות מאחוז אחד, ואיתם ניצח.

מה, אם כן, רוצה הקב"ה? האם רצונו שננצח בדרך הטבע, או שתהיה הנהגה ניסית, כמו שנאמר: "ה' ילחם ואתם תחרישון"? לדעת הרב קוק זצ"ל הדבר תלוי בתקופה ובמעמד מוסרי של העם. בתחילת דרכו של העם, יוצאי מצרים ודור המדבר, היה צורך בניסים כדי להחדיר את יסוד האמונה. אך בא"י באופן כללי התביעה היא שאנחנו נפעל, ובתנאי שנזכור "כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל". אך את החיל אנחנו עושים וכך ראוי שיהיה.

"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכיר", אמר הרב צבי יהודה זצ"ל, אין הכוונה, שהם יילחמו בטנקים ומטוסים ואנחנו נאמר תהילים. אלא שגם לנו יש טנקים ומטוסים רק שאנחנו מזכירים שם ה' על הטנקים וזוכרים כי הוא נותן לנו כח לזה.

לאחר הנצחון בששת הימים הכריז שר הבטחון שאנו סייענו לקב"ה לנצח. רבים נרעשו מהמשפט שיש לו משמעות של כוחי ועוצם ידי, אך הרבצ"י דווקא נהנה ואמר שאכן כך השיטה, אנו מסייעים לו. "עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי הערים כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו".

בדורו של יהושע לא היה חשש שיאמרו כוחי ועוצם ידי ועל כן פעלו בדרך הטבע, אך בדורו של גדעון, שעבדו לבעל, היה חשש שאם אכן יצליחו בכוחם יְיחסו זאת לעוצם ידם, ועל כן נעשה בדרך נס.

"כי נער ישראל ואוהבהו", ילד קטן אוהב שמאכילים אותו בכפית. כשגדל מבקש לאכול לבד, כשמתבגר מבקש להשיג את האוכל בעצמו. כשהיינו ילדים האכילו אותנו בדרך נס, אך בא"י אנו בוגרים ומבקשים לפעול לבד. אילו היה דורנו כדורו של יהושע היה הניצחון מושג בעזרת כיפת ברזל בלבד ואיש לא היה מעלה בדעתו שכוחי ועוצם ידי עשה לי את הכיפה הזאת, והכל היו מבינים שהקב"ה חונן דעת למדענים ואנשי הצבא וכך יצרו טילם ונצחו בעזרת ה'. לעומת זאת אילו היינו כדורו של גדעון, היה הנצחון מושג בכך שכל הטילים היו פוגעים בשטחים פתוחים, והכל היו רואים שיד ה' עשתה זאת. וכיוון שאנו בדור של עקבתא דמשיחא, הרי אנחנו קטנים שצריך להאכיל אותם, ולא גדולים המסוגלים לדאוג לעצמנו על כן יש כיפת ברזל, וכדי שלא נאמר כוחי ועוצם ידי, הראו לנו את נס השטחים הפתוחים, וראו הכל שא"י, ה' דורש אותה.