בין הסתר פנים וכרת
בין הסתר פנים וכרת

המסר העיקרי שבפרשת 'וילך' הינו הנבואה הקשה והרעה שעם ישראל, אחרי שיבתם לארץ הקדוש, יקום "וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא, טז).

הקב"ה קובע עוד: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל-אֱלֹקִים אֲחֵרִים" (שם, יח).

שאלה: מדוע קבע הקב"ה שהעונש הראוי על פניה לאלקים אחרים, קרי פניה לעבודה זרה, יהיה הסתר פנים ולא כרת, שהינו ניתוקו של החוטא מעדת ישראל? דומני שזו הזדמנות להרהר בשוני בין שני מושגים הגדולים בתורה -- הסתר פנים וכרת.

לשאלה הראשונה שציינתי לעיל ישנה תשובה פשוטה -- הסתר פנים הוא העונש הנורא והקשה ביותר לכלל -- לעם ישראל בכללותו -- כי "קם העם וזנה" -- כל העם, ולפחות רוב העם. להבדיל, כרת הינו העונש שקבעה התורה על שלושים ושש עברות -- שאם יחיד עבר על אחת מהן במזיד, אך ללא התראה, חייב כרת (אגב, אם עבר על אחת מהן במזיד והתראה חייב באחד מארבע מיתות בית דין -- סקילה, שריפה, הרג או חנק). ברור מכאן שבמקרה האחרון, במזיד והתראה, העונש יבוא ע"י בית דין של מטה, וכאשר ישנו מקרה ללא התראה, אזי בית דין של מטה אינו רשאי לדון בו, וביצוע אותו כרת יהיה ע"י בית דין של מעלה.

יש לציין שמכיוון שהתורה לא הגדירה במפורש את המושג 'כרת', לחז"ל היו מספר הבנות לגבי אותו רעיון. למשל, רש"י קשר אותו עם מיתה ערירית, קרי, מיתה ללא בנים.

רבה טען שהיא מיתה לפני גיל שישים. לעומתם, הרמב"ם בהכלות תשובה (פרק ח' הלכה א) כותב: "מפי השמועה למדו: 'הכרת' -- בעולם הזה, 'תכרת' -- לעולם הבא; כלומר, שאותה נפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה, אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא היא נכרתת".

עד כה השינויים הגדולים בין הסתר פנים וכרת הינם שהסתר פנים חל על הכלל וכרת חל על היחיד. הסתר פנים חל על העולם הזה בלבד, וכרת חל על העולם הבא (ע"פ דעתו של הרמב"ם). עונש הסתר פנים נקבע ללא משפט כי כל העם אשם, והקב"ה אינו עורך "משפט" לכל העם. לעומת זאת, כרת ליחיד נקבע ע"י הרשעה בבית דינו של הקב"ה.

פן נוסף שדרכו נוכל להבחין בין הסתר פנים וכרת הינו ע"י מידתו הגדולה [של הקב"ה]—'מידה כנגד מידה'. ואכן, בהסתר פנים נראה שהקב"ה בחסדו הגדול מסרב לאמץ את הכלל הגדול הזה. מה הכוונה? למרות שעם ישראל "זָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר-הָאָרֶץ… וַעֲזָבַנִי… (דברים לא, טז), הקב"ה יסתיר את פניו מאתנו, קרי, יסתיר את פניו הרְחוּמות מאתנו ואז כתוצאה מכך יבואו "רעות רבות וצרות" (הרמב"ן). ברם, תגובתו הקשה של הקב"ה לא תהיה שווה למעשינו מידה כנגד מידה. שכן אנו נעזוב אותו לטובת האלילים, אך הוא לא יחליף אותנו לעולם בעם אחר -- וכל זה בזכות זיכרון אבותינו.

למרות ההקלה הזו, הסתר פנים, כפי שהוא התבטא במשך אלפיים שנות גלותנו והגיע ל"שיא" הנורא בשואה רק לפני כשבעים שנה, הוא העונש הנורא והאיום ביותר מבין כל המכות שהנחית עלינו אבינו שבשמים. דוד המלך הבין היטב את משמעות אותו עונש כאשר הוא ביקש מה': "אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵשׁ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִי…אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי" (תהילים כז, ח-ט).

אך, בעונש הכרת -- האם גם פה הקב"ה מגביל את מידתו הגדולה -- מידה כנגד מידה? נראה שלא! כי מי שעובר את העברות, שנמנו בכרת למעלה, מכריז שהוא בז דווקא לאותן מצוות המיוחדות ביותר לזהותו של עם ישראל בין אומות העולם. מי שמתנתק מן המצוות הללו ראוי שהקב"ה יתנתק ממנו -- בעולם הזה הזמני, אך גם בעולם הבא הנצחי.

יהי רצון שכל בני ישראל בימינו יְעַיְינוּ ברשימת ל"ו חטאי הכרת שאפשר לעבור עליהן גם לפני בניית בית מקדשינו, ויעשו כל מאמץ לקיים את אותן מצוות גדולות שמזהות אותנו יותר מכל כיהודים, כבניו האהובים של אבינו שבשמים -- וביניהן גם במצוות לא תעשה, את העריות (ובתוכה "הבא על הזכור"), המחלל את השבת, האוכל חמץ בפסח, האוכל ועושה מלאכה ביום הכיפורים, ובמצוות עשה -- העושה את הפסח והמילה.