חג הסוכות נקרא "זמן שמחתינו". הוא החג שבו השמחה פורצת גדרים ועולה על פני כל הרגלים האחרים. והשאלה הנשאלת מה מיוחד בחג זה יותר מכל המועדים והחגים שצויינו בהם?

המגיד מדובנא הסביר את המנהג לתקוע יתד לסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים כדרכו במשל. איש עני בעל משפחה שלא היה בביתו לחם לאכול, אמר לעצמו: "אצא לעולם הגדול ואשכיר עצמי לכל מלאכה. אולי יזכוני מן השמים, ואשוב לכאן וצרור כסף בידי. כך אוכל לעסוק במסחר ולהתפרנס ברווחה". איחלה לו רעייתו: "יצליח ה' דרכך" והוא אכן יצא לחפש פרנסה.

לאחר חיפוש השכיר עצמו לעשיר אחד ועבדו בנאמנות רבה כמה שנים. ככלות התקופה אמר למעבידו "שלחני ואלכה למקומי, ואשובה אל משפחתי המחכה לי בכליון עיניים". שילם לו האדון את שכרו במלואו, והוסיף לו הענקה ביד רחבה. נטל האיש את אמתחתו ונפרד מאדוניו לשלום. רק יצא החוצה וראה כרכרה עוברת. הניח לרגע את האמתחת מידו ונופף לעברה בידו. הכרכרה עצרה להסיעו. אך אבוי, האמתחת נעלמה ואיננה. גנב זריז נטלה ממש מתחת לאפו... בשברון לב שב לבית אדוניו, ושח על אסונו.

"בתר עניא אזלא עניותא" (בבא בתרא צב.) נד לו האדון, "שב כאן, אראה מה אוכל לעשות". האדון הפעיל מיד את צוות משרתיו, והם התפזרו בכל קצוי העיר, לקטו רמזים ופרורי ידיעות בקרב הגנבים ויושבי הקרנות, עד שעלו על עקבותיו של הגנב והכריחוהו להשיב את שללו.

אין לשער את שמחתו של האיש בראותו את אמתחתו. הוא מחה את דמעותיו, והודה לאדוניו נרגשות, על העזרה והחזרת רכושו אליו. וכשהוא קם ממקומו ובקש ללכת לדרכו. אמר לו האדון: "הנה נוכחת לדעת כמה מאמצים עשיתי כדי להשיב לך כספך. תוכל איפוא לשער כמה עז רצוני שתשוב לעירך ולמשפחתך וצרור הכסף בידך, על מנת שתתחיל לסחור בו ותצליח במסחרך. אבל הדרך עדיין ארוכה לפניך ויש בה גנבים, ואתה עלול להירדם, ולהתעורר, והאמתחת תעלם, וכל עמלי להשיבה לידך, יעלה בתוהו. לפיכך, הבה איעצך עצה: בוא עמי אל פלוני, הסוחר. הוא שולח תדיר סחורות יקרות לעירך, בלווי שמירה מעולה. נפקיד בידיו את האמתחת, היא תגיע לידי רעיתך ואתה תסע לדרכך רגוע ושלו". הבין האיש שאלו דברים של טעם, וקבל את ההצעה. הוא שלח את האמתחת ביד אותו סוחר, ונסע לביתו כשהוא שמח וטוב לב...

הנמשל: בכל ימות השנה שחלפה, אמורים היינו לקיים מצוות ולהימנע מעברות. הגיעו ימי הדין, ומששנו את כלינו, ואבוי לנו. כה רבות העבירות, ואילו המצוות מעטות וחיוורות. באנו לפני מלכנו בשברון לב, שבנו בתשובה ובכינו על אבדן השנה. והוא, ברחמיו הרבים מחה את חטאינו, והחשיב לנו את מצוותינו. אבל בכך לא די: מה יהיה בשנה הבאה? האם הכל ישוב על עצמו? האם נשוב לעבור עבירות חלילה, ונמעיט במצוות? אמנם קבלנו על עצמנו לשמור את האמתחת מכל משמר, התחייבנו להשתפר, להתעלות, להרבות במצוות, אבל הדרך לפנינו כה ארוכה ומסוכנת, והגנבים אורבים בה לכל תנומה שלנו... מה נעשה?

אנו מבקשים עצה, שתבטיח את דרכנו. והיא: "מצוה גוררת מצוה" – אם נפתח במצוה אחת, היא תגרור את רעותה. אם נתחיל במצוה, הרי "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", והמצוה האחת תגרור רבות, ודרכנו החדשה תהיה סלולה ובטוחה. לפיכך, מתחילים אנו מיד במוצאי החג בשרשרת מצוות החג... כי היא הערובה להליכתנו בדרך חדשה שאותה הבטחנו ביום הכיפורים.

זהו סוד השמחה של חג הסוכות. משום שאנו בחג זה מציבים את עצמינו על דרך חדשה, דרך טובה יותר, הקושרת אותנו לבורא עולם. אין שמחה גדולה מזו.

יה"ר שאכן נלך מחיל אל חיל בשנה זו ואזי נזכה שיראה אלוקים בציון.