בעקבות הרעב יצחק אבינו נאלץ לנדוד לגרר אל אבימלך מלך פלשתים. גם הוא כאברהם אביו אומר על אשתו רבקה שהיא אחותו: "פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא".
ואז מגלה אבימלך שרבקה היא בכלל אשתו של יצחק אבינו ולא אחותו. "ויאמר אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא"? ומשיבו יצחק: "כי אמרתי פן אמות עליה". בעקבות גילוי זה מוציא אבימלך צו לכל העם לאמור: "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות ימות!".
כבר אצל אברהם אבינו בפרשת וירא למדנו, שהפלשתים היו שונים מהמצרים. בעוד פרעה מלך מצרים גירש את אברהם ושרה מארצו מחשש שיפגעו בהם המצרים אשר היו רעים ושטופי זימה, הרי שאבימלך לא חשש מתושבי ארצו. וכך אמר לאברהם: "הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב" (בראשית כ, טו'). כך שוודאי לא שינו הפלשתים את הליכותיהם תוך דור, וגם אבימלך בהוציאו את הצו המלכותי: "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת", נתן חופש מלא לאברהם ביודעו כי הצו יתקבל והוא לא יפגע.
והנה הפלשתים למרות צווי אבימלך עושים להיפך: "כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר". עד שאבימלך אומר לו: "לך מעמנו"!. יצחק נאלץ לעזוב, אולם הם לא נרגעים גם אחרי שיצחק עוזב: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור לנו המים ...ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה".
יש להבין, מדוע הפלשתים לא מקיימים את הוראת אבימלך אשר מזהיר את מי שנוגע ביצחק וברבקה בעונש מוות? מדוע הם ממשיכים ומציקים ורודפים אותו למרות זאת? למה אצל אברהם הם מאפשרים לו חיים שלווים עד שבאים לכרות עמו ברית לעומת בנו יצחק אבינו?
מסופר על אחת מקהילות היהודיות לפני מאות שנים, שבוקר אחד יצאו היהודים וראו מודעות רחוב שנתלו בחתימת המלך. הם ידעו שהמלך אנטישמי בשנאתו המופלגת ליהודים, וודאי הגזירה החדשה היא כנגדם ועל כן התקרבו בבהלה כדי לראות 'מה כתוב שם?'. ומצאו: המלך הוציא צו האוסר לגעת ביהודים לרעה. כל השופך דם יהודי, כך נכתב, דמו ישפך! אזהרה זו החתומה בשם המלך גרמה להם לכל היהודים העומדים שם לשאת קולם בבכי.
התקרב למקום עובר אורח, ראה את שכתוב במודעה ולא הבין. למה אתם בוכים? שאל בתרעומת, הרי היה לכם לשמוח! אתם מוגנים מפני רצח חלילה ומדוע אתם בוכים?
אינך מבין מה כתוב כאן, השיבו לו היהודים בלב כואב. מכלל מה שכתוב, אתה מבין מה שלא כתוב. בצו החדש הותרו כל נכסיהם של היהודים! בתינו וכספינו ניטלו מאתנו בצו האכזרי הזה. הרי לא מתאים לבית המלוכה לכתוב כי הרכוש היהודי יהיה מעתה למרמס ולהפקר, ולכן מה עשו? כתבו כי כל מי שישפוך דם יהודי ייענש. ומכלל לאו, אתה שומע הן. כל הגויים מבינים כי מעתה אין איסור על נטילת הממון היהודי. ועל זה אנו בוכים.
איך אומר אבימלך?: "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת". הכרזה כל כך חד משמעית. מה לומד ממנה העם הפלשתי? את כל מה שכתוב אחר כך: 'וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו, סתמום פלשתים וימלאום עפר!. הפלשתים מבינים היטב את האזהרה של אבימלך. את נפשו עליכם לשמור אבל הונו ורכושו – למרמס והפקר.
יצחק לימד אותנו לא רק לקרוא את הכתוב אלא גם את מה שלא כתוב. את מה שרמוז בין השורות. זה נכון בשנאת הגויים עלינו וזה נכון בכל דבר. למדונו חכמינו ז"ל שיש לקרוא בכל דבר את הכתוב בשורות ואת הכתוב בין השורות.