יעקב שולח מתנות לעשו, ותגובתו של עשו - "יש לי רב". כשעשו רוצה ליתן מתנות ליעקב, תגובתו "כי חנני אלקים וכי יש לי כל".
הרשעים, גם כשיש להם הרבה, הם חיים בתחושה של חסרון. "יש לי רב" פירושו שאין לי הכל, ואני עדיין חסר. מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, כשהשיג מאתיים, אינו מוצא נחת בזה, ומבקש ארבע מאות. משום כך, אומר המהר"ל, נקרא העני 'אביון', שלעולם הוא תאב לעוד. לעומתם הצדיקים, אינם חסרים דבר, ומה שיש להם רואים כמתנת חינם - "כי חנני אלקים ויש לי כל".
"שלושה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא: אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב, 'וה' ברך את אברהם בכל'. יצחק, דכתיב 'ואוכל מכל'. יעקב, 'יש לי כל'.
שלושה לא שלט בהם יצר הרע, ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהם 'בכל, מכל, כל' " (ב"ב, טז).
היכן נרמז שלא שלט בהם יצר הרע ושהטעימם טעם עולם הבא?
אלא שכאשר יש לאדם הכל, המשמעות היא שמרכז חייו אינו ברכוש אלא ברוח, הוא שמח בחלקו ואינו חסר דבר. חייו איכותיים ואין בו תאוות ויצרים. ממילא הוא טועם טעם עולם הבא גם בעולם הזה. לעומתו, הרשע שמחמת יצריו חי תמיד בהרגשת חסרון והחמצה, לעולם אינו מרוצה ואינו שמח, וחסר לו טעם עולם הבא.
"מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו. כיצד? רבי אומר: 'ובטובו', הרי זה תלמיד חכם. 'ומטובו', הרי זה בור (שממעט מתגמוליו של מקום, דמשמע דבר מועט כדי חיים – רש"י) א"ל אביי לרב דימי: והכתיב 'ומברכותך יברך את בית עבדך', בשאלה שאני. והכתיב 'הרחב פיך ואמלאהו'? ההוא בדברי תורה כתיב" (ברכות נ,א). לבקש מבקשים מעט, להודות מודים גם על המעט כאילו יש הכל. אך כל זה בצרכים החומריים. אך בעניין השלמות הרוחנית, בזה יש לבקש הרבה – 'הרחב פיך'.
הרשע לעולם ממעט מה שיש לו, ומגדיל מה שחסר לו, ואילו הצדיק מגדיל מה שיש לו, וממעט מה שחסר לו.
.
שלמה המלך אמר בחכמתו: "כל ימי עני רעים, וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו). ומפרש הגר"א, שהעני הוא מי שנפשו רחבה, שאינו מסתפק במה שיש לו, ואינו מת וחצי תאוותו בידו, ועל כן 'כל ימיו רעים'. אך הצדיק מסתפק במה שיש לו ושמח בחלקו, ועל כן 'טוב לב משתה תמיד', "שתמיד שמח כשמחת השתוי בעת המשתה".
כמה עומק נמצא אם כן בעובדה שהשו"ע התחיל ב"שויתי ה' לנגדי תמיד", וסיים ב"טוב לב משתה תמיד". מי שה' לנגדו תמיד, שמח כל חייו. ומה נפלאה הברכה "שעשה לי כל צרכי", שיהודי מברך בכל בוקר.