"אני יוסף", כך בשתי מילים ספורות אלו מתוודע יוסף לאחיו. תגובת האחים היתה שתיקה, מתוך בהלה שאחזה בהם.
אומר על כך ר' אלעזר בן עזריה: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה". ולכאורה קשה להבין, במה הוכיח יוסף את אחיו באומרו: "אני יוסף"?
נראה לומר שהתוכחה האמתית היא זו השקטה, ללא צעקות רמות, ובעצם ללא מילים כלל. כשהמוכיח פשוט מראה לך את המציאות האמתית של חייך, ולא כפי שדמיינת במחשבותיך, שאתה צדיק גמור.
כך אף תהיה תוכחתו של הקב"ה לעתיד לבוא, מלוא אורך חיינו יוצג לפנינו, במהירות הבזק. אז נראה את ההפרש בין מה שחשבנו על עצמנו לבין האמת לאמיתה, כפי שהיתה במציאות חיינו.
אפשר עוד ללמוד מכך לתקופתנו, על התנהלות מערכת הבחירות: כשמפלגה רוצה לקדם את עצמה, אל תעשה זאת על ידי שלילת המפלגות האחרות, אלא על ידי הצגת עצמה, כפי שיוסף אמר "אני יוסף", ולא דיבר על אחיו. מי שרוצה להוביל ולהנהיג את עם ישראל - ראוי לו שידבר על עצמו ובוודאי שלא יאמר דברים שליליים על אחרים.