צירופו המפתיע, לאחר הפריימריס, של האלוף (מיל') עמוס ידלין, קצין וג'נטלמן, למפלגת 'המחנהציני', משפרת במידה זו או אחרת את סיכוייה לרשת את השלטון ב-17 במארס, ולהרכיב את הממשלה הבאה.

הכרזתו של בוז'י הרצוג, כי ידלין מיועד להיות הדמות הביטחוניסטית הבכירה בכוורת של העבודה ולשמש שר הביטחון בממשלת הרצוג-לבני, נועדה לשמש עלה תאנה ייצוגי, אשר יסתיר את ערוות סוללת המועמדים האנטי ציונים, שמיקומם בצמרת הרשימה הופך אותה מציונית לצינית.

אין ספק כי ידלין, אדם ללא רבב, ציוני נאמן, ובעל עבר ביטחוניסטי עשיר, עשוי להרחיב את התמיכה ב'מחנהציני'. מן הסתם נחוש בכך כבר בסקרי סוף השבוע הזה, שיעמיקו את הפער לטובת בוז'י הרצוג במירוץ שבין שתי הגדולות.

מצד שני, עדיין יהיה קשה למצביעים שבעבר הצביעו למפלגת העבודה, עם רשימת 'המחנהציני'. ישראלים שעדיין נוטפות מעיניהם דמעות התרגשות בעת שירת 'התקווה', אלה שמצדיעים לדגל הכחול-לבן, אלה שרואים במדינת היהודים את התגשמות חלום הדורות, יתקשו לתמוך ברשימה שהמועמדת מס' 3 בה, היא סתיו שפיר, ילדת שמנת, המפונקת משדרות רוטשילד, שלא עשתה דבר מועיל בחייה אבל נלחמת נגד השמעת 'התקווה', בטענה שזהו הימנון גזעני.

"עובד רווחה ספוגי"

שפיר אינה מייצגת מיעוט מבוטל במפלגתה. להיפך. לצידה העפילו לצמרת שלי יחימוביץ, שהודתה כי בעבר הצביעה לחד"ש האנטי ציונית; מירב מיכאלי שקראה לאימהות בשידור בגל"ץ, לא לשלוח ילדיהן לשירות בצה"ל; פרופ' יוסי יונה שתמך בסרבני השירות; זוהיר בהלול, שבירך אישה לבנונית על שאירגנה אחד ממשטי המחבלים לעזה, וטען שזהותו הפלשתינית חזקה מזהותו הישראלית; והרכש החדש: קסניה סבטלובה, משוריינת מטעם ליבני, עמיתת מחקר באחד ממכוני השמאל הקיצוני, הנהנה מתקציב של 20,000 דולר מכספי הקרן להחרבת ישראל, ועניינו ניהול תעמולה לכניעה מול הטרור המוסלמי, למשל הקמפיין למען התנצלות ישראלית בפני טורקיה בעניין ספינת המחבלים המרמרה. וזו כמובן רק רשימה חלקית.

ואם לא די בכך, מתברר שגם אישיותם של בוז'י הרצוג וציפי לבני, אין בה כדי להרגיע את מי שחרד לביטחון ישראל ועצם קיומה בג'ונגל שמסביב. הרצוג, כידוע, אינו מצוייד ברקורד צבאי שיכול לבסס מהלכים צבאיים ומדיניים שיידרשו מעת לעת, אם יהיה ראש ממשלה. אפילו המאתרג הלאומי אמנון אברמוביץ, נאלץ להודות: "גם חזותו, קולו ונימוסיו, יאים יותר לראש ממשלה באוסטרליה או בקנדה... ההסכם המתמיה שלו עם לבני, חיזק את התחושה שמדובר בעובד רווחה ספוגי, ולא בנושא ונותן קשוח".

וכך גם מי שאמורה להיות סגניתו ומחליפתו ברוטציה, מיסיס קלין-לבני, הנעדרת רקע ביטחוני ממשי, אף שהיא מתפארת לשווא ב"שירותה החשוב" במוסד במשך שנתיים, בעוד שבפועל שימשה בתפקיד נטול חשיבות של תיחזוק, במסווה של דיירת תמימה, דירת מיסתור שהחזיק המוסד בפריס.

צירופו של ידלין עשוי אם כן לשפר את סיכויי השניים בבחירות שבעוד 54 יום. אלא שכדי לכבוש את ההנהגה, על מנת "לחדש את 'תאליך אשלום' ולסיים את 'אקיבוש'", יהיה עליהם להסתייע בשכירי חרב: מרצ, הערבים, לפיד, אולי גם כחלון וליברמן, וכנראה גם הסיעות החרדיות, שישמחו מאוד מאוד להיפרע משנוא נפשם נתניהו ולנקום בו שלא צירפם לקואליציה היוצאת. לא מן הנמנע שהחרדים ימלאו הפעם את תפקידם ההיסטורי כלשון מאזניים שמכרעת בין ימין לשמאל.

וכאן הבן שואל: במקרה כזה, האם החרדים יתנו ידם לממשלה בראשות ציפוז'י, תמורת אתנן נכבד, גם אם יישב לצידם לפיד אוהבם? או שמא יעדיפו בכל זאת את הימין?

על פי התבטאויות של בכירים חרדים, קיים חשש שהתיסכול האופוזיציוני בשנתיים האחרונות, עלול להעבירם על דתם ועל דעת מצביעיהם. מן המפורסמות היא עמדתו השמאלנית של תומך אוסלו אריה דרעי, שאותה גייס פרקליטו של דרעי נבות תל-צור ערב ההכרעה בעניין עונשו, בתום המשפט בו הורשע: "איש לא יחלוק על עמדתו המתונה של אריה דרעי בנושאים האסטרטגיים של מלחמה ושלום... והוא מהווה דמות מפתח לקידום תהליך השלום והשלמתו עם חתימת הסכם שלום בין ישראל וסוריה". אפילו שמעון פרס הכיר בשמאלניותו וכתב לביהמ"ש במאמץ להקל בעונשו של דרעי, כי "דרעי תרם תרומה משמעותית למהלכי השלום, מתוך אמונה כנה ועמוקה שתהליך זה יבטיח את בטחונה ועתידה של המדינה... בתמיכתו במהלכי השלום, תרם להכרעה בנושאים מהותיים... גילה מתינות ותרם לאיחוד הכוחות במאבק על השלום". אוסלו כבר אמרנו?

גם אלי ישי אינו טלית שכולה תכלת: ערב בחירות 2006 הוא הצהיר על חתירתו לקואליציה בראשות ותרן השטחים הידוע אולמרט, וסירב להצהיר כי יתנגד ל'התכנסות' שזמם אולמרט. הכיסא, גם בעיניו, מסתבר, מעל לכל.

"לקבל הרבה יותר הישגים"

ואילו ביהדות התורה נלהב לא פעם בכיר הסיעה משה גפני להתנתק מהימין: "כשאנחנו הולכים עם הליכוד אנחנו חוטפים. השמאל מנסה להוריד את ביבי, דרך המיתקפה עלינו. תראו שאם נלך עם השמאל, פתאום לא תהיה הדרה, לא תהיה אפליה, לא יהיו כתבות נגד חרדים... יש לשקול ללכת עם השמאל. שם אפשר לקבל הרבה יותר הישגים" (26.12.11). ליטרת הבשר הם, על פי גפני, חזות הכל.

הדברים בהחלט מעמידים בדילמה חריפה כל אותם יהודים חרדים, המעוניינים בקיומה של מפלגה חרדית, אך לא בהסגרת שטחי א"י לידי טבחי דאע"ש ומרצחי החמאס.

הדילמה הזו הטרידה גם את ה'חוייזר' הגאון ר' יואל כהן, שכתב השבוע בבטאון 'כפר חב"ד': "היות שישנם רבנים ומשפיעים, שעושים תעמולה להצביע עבור רשימה מסויימת, בטענה שישנה הוראה מפורשת להצביע בעד רשימה החרדית ביותר, הנני להעיר... שלאחרי שראו בפועל ההנהגה של רשימה הנ"ל, צריך עיון גדול... ומכל זה מובן, דזה שיש אומרים שישנה הוראה מפורשת להצביע בעד רשימה הנ"ל, טעות היא בידם. מכיוון שראשי הרשימה הנ"ל אינם מוכנים להודיע, שהעמדה שלהם היא נגד החזרת השטחים (ובפרט כאשר בעיתון הרשמי שלהם כותבים להיפך) – הרי במצב כזה אין שום הוראה להצביע עבורה".

מה שהבין ה'חוייזר', אמור להבין כל בר דעת: הצבעה לרשימה חרדית, עלולה להשליט ממשלת שמאל קיצוני, מקושטת בעלה תאנה ושמו ידלין. שלטונה עלול לאיים קשות על המפעל היהודי העצמאי במדינה היהודית, שבעניינה אמר הרצוג: "הביטוי מדינה יהודית מוטעה לחלוטין".

"וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ".