בגמרא במסכת יומא (ע"ה) נאמרו דרשות רבות על המן וטעמו. עד שאמרו חז"ל שכל אחד יכל לטעום בו כל טעם שבחר.
בליל שבת פרשת ויקהל- פקודי (שנת תר"ץ), שמע הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל מפיו של החפץ חיים זצ"ל, ששאל על דברי חז"ל שהמן נשתנה טעמו לפי מחשבת כל איש ואיש. איזה טעם היה לו למן כאשר האדם האוכל אותו לא היה חושב שום מחשבה? פנה החפץ חיים אל המסובים שיענו על שאלתו וכולם שתקו. ואז אמר אני אשיב לכם: "אז מ'טראכט נישט האט עס קיין טעם נישט". (= בלי מחשבה אין לזה שום טעם) כל דבר מקבל טעם לפי ערך המחשבה.
משל למה הדבר דומה: למי שלומד תורה ונותן דעתו על מה שלומד ומתעמק במחשבתו להבין דברי התורה, אזי מרגיש את המתיקות שבתורה, (החפץ חיים זצוק"ל שם את אצבעותיו הקדושים לשפתיו, בתנועה המורה על מתיקות!). אבל אם יושב לפני הספר וממלמל מילים בעלמא בלי שום התעמקות המחשבה, אין ללימודו הרבה טעם.
מסופר שבעיירה קטנה ברוסיה התגורר רוקח יהודי. כמו כל רוקח אחר היה קם בכל בוקר ופונה למכור תרופות. מטפטף שיקויים מבקבוקונים מסומנים, כותש סממנים ושוקל אותם במשקל של זהב.
באחד הימים הוא פגש את החפץ חיים זצוק"ל שביקש ממנו בקשה קטנה: במטותא מנך, למרות שאתה גובה כסף עבור שרותיך, השתדל נא לחשוב בעת עשיית התרופות שהנך רוצה לקיים בזה גם מצוות ביקור חולים ורפואתם. הרוקח הפנים את דבריו של החפץ חיים זי"ע וכך נהג. עד שלבסוף מצא עצמו חוזר בתשובה שלימה!
הרוקח סיפר זאת לבן עירו, הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל. והגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א סיפר זאת באזני הצוות הרפואי שטיפלו באביו בעל הקהילות יעקב זצוק"ל כאשר הם באו לנחמו לאחר ההסתלקות. ואז פנה וביקש הגר"ח שליט"א מהצוות הרפואי- תכוונו גם אתם בשעת הטיפול לקיים מצוות ביקור חולים ורפואתם! משום שכאשר יש מחשבה, ניתן להפוך דבר גשמי לערך רוחני.
המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר פעם באחד מדרשותיו המעוררות: על חותנו הגאון רבי חיים לייב אוירבעך זצ"ל ששאל שאלה: מגיע ערב יום הכיפורים, המהדרין מן המהדרין אוכלים מהבוקר, ודאי כך המצוה. יש גם מנהג ישראל לחלק קצת עוגה בבוקר בבית הכנסת, כל היום יש בו שייכות לאכילה לקיים את האוכל ביום התשיעי כאילו התענה בתשיעי ובעשירי וק"ו בסעודה מפסקת.
לאחר הסעודה המפסקת מברכים ברכת המזון, מתכוננים ללכת לבית הכנסת, לובשים טלית ובגדים לבנים כמלאכים, והולכים לבית הכנסת. כתוב בשו"ע שהחכם עינו בראשו ולא ימלא כרסו, אבל למעשה ב"קול נדרי" הגוף מלא באוכל וכך ממשיכים למעריב עד "קריאת שמע" שם אומרים בקול רם "ברוך שם" כמלאכים. יש שממשיכים אחרי מעריב בשיר הייחוד ובאמירת תהילים, ויש אפילו שנשארים לישון בבית הכנסת, וכך שחרית, מוסף, מנחה. מי מדבר ביום זה דברים בטלים? אף אחד.
כל היממה כמלאכים קודש לה' עד מעריב. והנה מיד לאחר התקיעה מתחילים: "והוא רחום יכפר עוון" וממשיכים עד קריאת שמע, ואומרים "ברוך שם" בלחש. פליאה עצומה יש כאן, בערב יוה"כ כשטועמים מנות גדושות של אוכל ושוכחים את השו"ע, שאומר לא למלא את הכרס, אז אנחנו נחשבים כמלאכים. אבל לאחר יום גדוש במצוות ובתפילה, מיד במעריב הראשון אומרים "ברוך שם" בלחש, והמלאך מתנדף לפתע, היתכן?
השיב על כך רבי חיים לייב: כשיושבים בסעודה מפסקת, גם אם אוכלים אוכל מפוטם, הפה אוכל אבל הפה הוא לא אדם. הרי ידיים ורגליים ופה יש גם לבהמה. רק מה הוא האדם? המחשבה. הבעש"ט הק' אומר: "מחשבה דאדם היא האדם". אם כן הבה נחשב, אמנם האדם אוכל אבל המחשבה נתונה ליום הכיפורים, למה אני אוכל עכשיו? למה אכלתי כל היום? חושב האדם לעצמו, "בכדי שאוכל להתענות". כמו שהגמ' אומרת "כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי" ובכלל כל ערב יום כיפור המחשבה נתונה ביום הגדול העומד בפתח. אבל כששומעים את קול השופר במוצאי יום כיפור מה חושבים? עוד מעט כבר אפשר לאכול ולשתות. אם כך המלאך נעלם, האדם חוזר לגשמיותו וממילא הוא צריך להגיד "ברוך שם" בלחש...
למדנו מהמן את גודל ערך המחשבה והיכן היא צריכה להיות? עלינו לחשוב ולהתבונן במעשינו ואזי נוכל להפוך כל דבר לערכי ורוחני ולהשפיע עמו על עצמנו ועל סביבתנו.