בפרשתינו מצווה התורה על הדלקת הנרות במנורת בית המקדש - "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד".
להבת הנר המרצדת מתוך הפתילה ספוגת השמן,דומה בעיני חז"ל לחכמה הבוקעת ומתפשטת באדם הלומד.
הביטוי הלשוני - להעלות נר ולא להדליק בלבד, מלמד שיש להמשיך ולהדליק את הפתילה עד "שתהא השלהבת עולה מאליה".
כלומר, תפקיד המלמד להשקיע רבות בחינוך תלמידו, בעיקר בראשית הדרך, אך לאחר מכן, עליו להתרחק ולעשות את עצמו כמיותר.
אל יעמיד המורה את חניכיו במצב של תלות תמידית אליו, אלא יניח לו לפתח את כוחותיו באופן עצמאי , רק כך יביא התלמיד את קווי אישיותו לידי ביטוי אמיתי, ללא פזילה אל הטוב והיפה שאצל האחר השונה ממנו