"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד": (שמות, כ"ז, כ').
על הציווי המיוחד בתחילת הפרשה נשאלו על ידי הפרשנים שאלות רבות: הציווי שונה למשל מ:"דבר אל בני ישראל ויקחו" למה מופיע "ואתה תצוה"? מדרש הגדול שואל:" למה לא נאמר בדיבור ואמירה אלא בצוואה"? בפרשיות המשכן מטבע הלשון המקובלת היא :" ויקחו לי תרומה"- להקב"ה ואילו כאן " ויקחו אליך"?! ושאלות נוספות הדורשות עומק ולימוד .
ננסה לגעת בשאלה אחת. מה ניתן ללמוד מהמילה "אליך" . ואולי מעט משמעות מהלימוד.
הרמב"ן למד:" וטעם 'אליך' שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית ראוי" באופן פשוט, צריך "אישור" של משה רבנו ולכן מראים לו את זה.
בגמרא במנחות אנו מוצאים שהמילה "אליך" באה ללמד- מה לא!:" ויקחו אליך- אמר ר' שמואל בר נחמני: ' אליך' ולא לי, לא לאורה אני צריך". הקב"ה מדגיש שכל עבודת המשכן והמקדש היא לא עבורו.." לא לאורה אני צריך.."! שלא נתבלבל לרגע.. וכך גם בעל ספר החינוך:" שציוונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש...כדי שיכניס האדם בליבו- כשיראהו- מורא וענווה.." המשכן הוא מחנך אותנו, ומחזק את המפגש שלנו עם הקב"ה "ונועדתי לך שם".
באופן מעט שונה, הנותן משמעות להדלקת נר התמיד במנורה ענה המדרש:
לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה? כדי להעלות אתכם בפני כל האומות, שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל...(שמות רבה , תצוה, ל"ו, ב).
המדרש מסביר שהדלקת המנורה לא נועדה להאיר לה', אלא לבטא כלפי האומות רעיון סמלי שכביכול בני ישראל מאירים לה'. מה פירוש - שבני ישראל מאירים לה'?
ה"שפת אמת" כתב נפלא:
"ואתה תצוה" כו' פירש במדרש כי לא לאורה צריך רק שתאירו לי כו'. כי בודאי הרצון מבני ישראל אשר ימשכו כל הנבראים אחר שורשם בשמים. ועל ידי זה יאירו בעולם כי יש נקודה חיות מאירה בכל נברא. "להעלות נר תמיד", פירוש תמיד הוא בכל דבר ובכל עשיה יהיה רק כדי להיות עליהם להשם יתברך. "מה רב טובך אשר צפנת" (תהילים, ל"א, כ) כו'. פירוש הפשוט אור הצפון הוא תוך מעשה בראשית, שנגנז ונסתר בעולם הזה, כנ"ל.
התפקיד שלנו הוא לגלות את חיות ה' בתוך כל המציאות. לחשוף, ולחפש את נוכחות ה' בעולם.
ההבנה שה' נמצא וקיים "לית אתר דפנוי מיניה", ואנחנו צריכים "להעלות נר תמיד"- פירושו להאיר בעולם ולגלות את נוכחות ה' בעולם. ( למי שהספיק לקרא את מנהיגי חינוך "ההסתרה שבתוך ההסתרה", זו נקודה משלימה. "להעלות נר תמיד"- לגלות את האור הצפון במציאות.) תפקידנו למצא לעולם פשר, לחבר שמים לארץ, לזכור שאנחנו חלק מעם גדול עם ייעוד גדול ותפקיד גדול. העולם איננו מציאות חיצונית הנראית בלבד, אלא יש לעולם נקודה פנימית , אלוקית, שתפקידנו לגלות .
די פשוט, שנקודה זו היא אנטיתזה לעמלקיות שבפרשת זכור.
. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ".
"אשר קרך" יש שדרשו מילה זו כלשון 'קירור'- אפשר להיות ציני לכל דבר. לזלזל בכל נושא ובכל ערך ומקור של קדש. ויש שדרשו מלשון "מקריות". תפיסת עולם העמלקית היא, הכל מקרה ( כידוע)
תורה אי אפשר לקבל מתוך ציניות, מי שלא מתקן את מידותיו, ולא מחזק את תפיסת עולמו שהקב"ה נמצא במציאות ותפקידנו הוא לגלות אותו ( להעלות נר תמיד) יוכל להתפעל מחווית מעמד הר סיני, אבל לחיות תורה הוא לא יוכל... מי שלא מחפש פשר ומשמעות להיותנו חיים על פני האדמה, ולא חי בתודעה של תפקיד שליחות וייעוד לחייו,- "להעלות נר תמיד", הוא פחות אלוקי...
וכך השפת אמת על פרשת זכור:
וחז"ל קבעו לקרות בשבת קודש פרשת זכור. מכלל שבשבת קודש הזמן למוחקו,וכן כתוב ו"והיה בהניח"כו'. כי בשבת קודש באים למקור החיות, מקום הזכירה, דכתיב "זכור את יום השבת" (שמות, כ, ז). והוא לקבל עיקר חיות התורה שיש בכל איש ישראל תוך עומק הלב, כדאיתא בשבת ניתנה תורה (שבת פו:).
ה"שפת אמת" מסביר שהזכרון משמעותו מפגש עם עומק הלב. "זכור את יום השבת לקדשו" הוא מפגש פנימי של האדם עם התורה. עמלק מייצג את הניתוק בין שמים וארץ! בין האדם לאלוקיו, בין האדם לשורשו, והשבת!! מחברת את האדם לעצמו , לשורש נשמתו, לאלוקיו.
נתפלל ונשתדל להתחזק בחיבור לשורש. בניסיון לחיות את השמים בתוך הארץ... ברצון לגלות את ה' בתוך המציאות. היומיומית והכללית, נלמד את עצמינו "להעלות נר תמיד" כפי שהבין ה"שפת אמת" בכך נמחה את עמלק. מחיית עמלק היא מרחק מהציניות וחיבור לשורש, לשבת ולזכרון השבת.