נדמה שאין זמן ראוי יותר לעריכת ברור העניין הלאומי מאשר ימי הפסח, עת נהיינו לעם.
בעל ההגדה עצמו עומד על יסוד זה בדברו על הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל, כפר בעיקר". הרשע מוצג כאן לאו דווקא כבעל מוסר קלוקל, אלא בדמות מי שחי בד' אמותיו ללא קשר עם הציבור.
ראוי לשאול מה מאפיין את הכלל? בשונה מחברת שותפים שמגמתה להרוויח, כדי שלפרטים שבקבוצה יהיה טוב יותר, לחברה לאומית, יש ערך עצמי, מגמה וייעוד. בחברת שותפים - היחיד מעריך את השתתפותו במידת הרווח אותו הוא מקבל, אם אכן ייהנה יותר מחוץ למסגרת זו, יעזבנה ויעבור לקבוצה אחרת.
אולם בחברה לאומית, היחיד משתייך אליה על פי הערכתו ואהבתו לערכיה, מגמותיה וייעודה, מבלי קשר אם ירוויח מהשתתפותו אם לאו.
הרוחות המנשבות במקומותינו, יש בהן מגמות הפרטת החברה הלאומית, אולם עמנו, נקודת הוויתו היא בבחינת הכלל, כלל ישראל.