בהתאם לחוק יסוד הממשלה הרי שמלאכת הרכבת הממשלה מוטלת על ידי נשיא המדינה לאחר שנשיא המדינה התייעץ עם נציגי הסיעות על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך.
לאור הבחירות לכנסת ה-20 ובתום ההתייעצות שקיים נשיא המדינה ולאחר שנציגי הסיעות מהליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו, המליצו על בנימין נתניהו כמועמד להרכבת הממשלה, הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. לכאורה מבט חטוף של הסיעות אשר תמכו בבנימין נתניהו מלמדת על שותפות טבעיות, הכוללות את הסיעות הימניות והסיעות החרדיות.
מצב זה של כינון ממשלה על בסיס שותפות טבעיות היה צריך להיות קצר, מהיר וענייני. שכן קווי היסוד ברורים, האג'נדה כמעט זהה, האינטרסים משותפים, וכל שנותר לעשות הוא להתחיל בעשייה. בפועל מתקרבים אנו אל תום 28 יום, התקופה הראשונה אשר נקצבה בחוק לכינונה של הממשלה החדשה וזאת מבלי שתוקם ממשלה. וכל כך למה? כי כל שותפה טבעית שמבינה שבלעדיה לא תוקם ממשלה, מרשה לעצמה לדרוש משרדים ושרים ככל העולה על רוחה או לדרוש תיקים בכירים, וידיים על ההגה. מצב זה מוביל בהכרח להפנות את המועמד עליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה לרעות בשדות זרים, ולתור אחר שותפות אחרות, אשר יהיו נכונות להצטרף לקואליציה.
המצב החוקי כיום קובע את מכסת השרים שתהיה בכל ממשלה, ומעמידה על 18 שרים מלבד ראש הממשלה , מה שלא קובע החוק הוא את אופן חלוקת התיקים והשרים, בין חברי הקואליציה. מצב זה הוא אשר מביא את השותפות הקואליציוניות להשיא דרישות מוגזמות ולבקש לשאת תפקידים מיניסטריאלים ללא כל פרופורציה לגודלן ולכוחן האלקטורלי, ומכאן קצרה הדרך לאחת משתי האפשרויות הבאות, הגדלת מספר השרים לגודל שיהיה בו כדי לרצות את כלל השותפות הקואליציוניות, או לצירוף מפלגה אחרת בעלת אג'נדה שונה מהקואליציה ההולכת ונרקמת. מצב דברים זה מחייב תיקון בחוק יסוד הממשלה.
תיקון אשר יבוא ויקבע את המודד לקבלת תפקיד שר ואשר יהיה בו כדי לרפא ולמנוע טענות ודרישות אלו. כך למשל ניתן להציע שחלוקת השרים תתבצע בהתאם להרכב הקואליציה העתידית חלקי מספר השרים החוקי, כאשר חלק מהשלם לא יובא במניין. כך למשל יישומה של הצעה זו יביא היום יוביל למצב שעל כל 3 חברי כנסת יש למנות תפקיד שר, (3.72 = 18 שרים / 67 ח"כ שתמכו בבנימין נתניהו, אם נתעלם מהשארית נקבל 3) או כל הצעה אחרת אשר יהיה בה כדי להוות גבול ברור לכוחן של המפלגות לבוא ולדרוש תפקידי שר. תיקון חוק יסוד הממשלה וקביעת מודד ברור לחלוקת התיקים בין חברות הקואליציה יוכל להבטיח שני דברים, הראשון ימנע מצב של סחטנות מצד השותפות הפוטנציאליות, כאשר מפתח לחלוק התיקים ייקבע בהתאם לגודלה של הרוב הקואליציוני.
ואילו הדבר השני, תיקון זה ימנע מצב לפיו כדי להקים ממשלה ייאלץ מי שהוטל עליו להרכיב את הממשל לפזול לעבר רשימות אחרות, אל תנועות פוליטיות שהמכנה המשותף בינה לבין המועמד הינו צר על גבול הבלתי אפשרי, כאשר המכנה המשותף ביניהם הוא הסכם קואליציוני שכוחו יהיה יפה עד להתפכחות של אחד הצדדים, התפכחות שתתרחש בהכרח עוד בטרם תמלא הכנסת את ימיה, ובזמן בו יסבור הפורש שנכון יהיה לעשות כן.