בפתח פרשת קדושים צווינו: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". חז"ל אמרו ב"ילקוט שמעוני" "אמר הקב"ה לישראל: הואיל והקדשתי אתכם לשמי עד שלא בראתי העולם, לפיכך היו קדושים כשם שאני קדוש".
ויש להבין את הקשר בין הציווי של "היו קדושים" לבין העובדה שהקב"ה הקדיש את כלל ישראל טרם בריאת העולם, ומדוע תלוי הדבר בזמן צווי הקדשתם של כלל ישראל. וכי אם עם ישראל היו נבראים לאחר בריאת העולם לא היינו מחויבים להיות קדושים?
המגיד מדובנא מבאר זאת כדרכו במשל על עשיר אחד שגר בעיר קטנה והייתה לו בת יחידה. כשהגיעה הבת לפירקה הוא יצא למרחקים אל הישיבה הגדולה והחשובה, כדי לחפש לבתו חתן מופלג. בהגיעו לשם, הוא נכנס אל ראש הישיבה וביקש שיציע לו את בכיר הלומדים והמתמידים בישיבה, והוא מוכן לתת לו ככל שיושת עליו, כדי שחתנו ימשיך לשקוד על התורה כל ימיו. ראש הישיבה הציע לו חתן מובחר בהמליצו עליו שהוא הטוב והמעולה מכל בני הישיבה, הן בכישרונותיו, הן בידיעותיו והן בעמל התורה שלו. ואכן השידוך יצא אל הפועל, והחתן עבר להתגורר באותה עיר קטנה, סמוך לבית חותנו, כאשר כל מחסורו על חותנו העשיר.
לאחר זמן הבחין העשיר כי חתנו לומד בקושי שעה או שעתיים ביום, ומכלה את זמנו לריק. קרא העשיר לחתנו והוכיח אותו על כך. השיב לו החתן: חותני היקר, שאל את שמש בית הכנסת, האם יש עוד אחד מבני המקום שפותח ספר פעם בחודש? והרי אני, לא יעבור עלי כמעט יום מבלי שאלמד שעה או שעתיים בבית הכנסת, וגם אם תבחן את ידיעותי, הרי אפילו אם אשכח את רוב תלמודי, עדיין יהיו ידיעותי מרובים אלף מונים מכל בני העיר הזאת! השיב לו חותנו: חתני היקר, לא לקחתי אותך לחתן בעיר הזאת, בגלל שהיית המובחר מבין אנשי העיר הדרים פה. אני לקחתי אותך לחתן מהישיבה המובחרת ביותר בארץ, בשל היותך הטוב והמעולה מכל בני המעלה באותה ישיבה. לכן לא די לי בכך שאתה הטוב והנעלה מבין אנשי העיר הזאת, עליך להמשיך בדרך העלייה שלך ולהיות מעולה מבין אנשי הקודש אשר משם לקחתי אותך.
זו טענת הקב"ה כלפי עם ישראל – אומר המגיד מדובנא. אם אתם מבקשים להתגאות בכך, שעם כל חסרונותיכם, עדיין אתם מעולים ונבחרים מבין כל אנשי ההפקר וההוללות בעולם, אומר לכם הבורא יתברך: הרי לא בחרתי אתכם כאשר העולם כבר היה קיים, בהיותכם הטובים מבין אנשי העולם. אלא הקדשתי אתכם לשמי מאז ומקדם, עוד לפני שנברא העולם, כאשר עדיין לא היו בתי מרזח ומקומות הוללות. לכן חובתכם להיות קדושים כשם שאני קדוש, בלא להשוות עצמכם לאנשי העולם!
בדבריו הנוקבים של המגיד מדובנא יש מסר חשוב ומחייב. אל לנו לנוח על זרי הדפנה, כאילו עם כל הפגמים והחסרונות, עדיין טובים אנו פי כמה וכמה מאנשי העולם המופקרים שסביבנו. לא על כך תהיה גאוותנו ולא זו הדרישה שעלינו לדרוש מעצמנו. אם אכן חפצים אנו ללכת בדרך הישרה והראויה, עלינו להוות סמל ודוגמא באורחות חיינו, בהנהגותינו כלפי פנים וכלפי חוץ, ולבחון את עצמנו על פי דרישות התורה ולא רק ביחס לסובב אותנו.
רבים פירשו על פי רעיון זה את תפילתו הקצרה של הכהן הגדול, עת נכנס לפני ולפנים ביום הקדוש – יום הכיפורים, שם ביקש : ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר. (מילים שאנו משתמשים בהם גם ביהי רצון לאחר אמירת תהילים.) וכך אמרו: פעמים שעם ישראל אינו ראוי בפני עצמו. ערכיו והתנהגותו אינם כמו עמו של הקב"ה, אך לעומת שכניו ואומות העולם הוא ערכי ומוסרי. כך גם היחיד פעמים שגם הוא אינו מתנהג כמו שראוי למי שחונך על ברכי התורה אך לעומת חברו הוא מבני עליה. על כן ביקש הכהן הגדול ברגע הקדוש והנורא בקודש הקודשים, שעם ישראל, והיחיד שבו לא יצטרכו להשוואות לאחרים כדי לשבחם, אלא יהיו בעצמם ראויים: "קדושים תהיו".
יה"ר שיקויים בנו: ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר.