כאשר שואלים כל מי שחי כאן בארץ וקצת מעורה בהוואי החיים הישראלי מהו הישוב הערבי הידידותי ביותר לישראל, מהו סמל הדו-קיום בין יהודים לערבים, התשובה המיידית תהיה - "אבו-גוש, כמובן".
בו-גוש! איזו אידיליה. לנסוע לפסטיבל ולנגב שם חומוס. לפטפט עם התושבים, להרגיש כאילו אכן התגשם חלומו של פרס ונוצר כאן "מזרח תיכון חדש". לחוש את המתינות, את אהבת החיים יחדיו, את בשורת השלום המיוחל, אשר יבוא אם רק נלמד להתגמש וללכת לקראת.
הרי ללא ספק, התושבים כאן כל-כך נחמדים, ובוודאי ניתן למצוא במקומות נוספים עוד ערבים, איתם ניתן לעשות שלום. היכן הוא אותו גזען חשוך שאומר שכל הערבים רעים? הנה, ראו גם ראו כמה ערבים טובים ישנם באבו-גוש!
ובכן, לאור המציאות הפסטורלית שתוארה, חשבתי לנכון לבחון את תוצאות ההצבעה בבחירות לכנסת באותו ישוב חלומי, באותו אי של שלום שפיות ודו-קיום. בוודאי, חשבתי לעצמי, המתינות והפייסנות תבואנה לידי ביטוי גם בקלפי. אך אבוי, שוד ושבר! עם תום ספירת הקולות הסתבר, כי 90% מתושבי אבו-גוש נתנו את כולם למפלגת המחבלים המאוחדת של חנין זועבי ואחמד טיבי! רוב מוחץ לאיחוד המפלגות, אשר דבר אינו מאחד אותם מלבד השאיפה להשמדתה של מדינת ישראל.
כיצד יתכן הדבר?! הרי רק השנה ניגבנו שם חומוס ונסענו לפסטיבל! הרי תמיד ידענו שבאבו-גוש ישנם ערבים טובים! (ולמי שתהה מה נהיה עם עשרת האחוזים הנוספים, אזי התוצאות הן ש-3% הלכו לש"ס כמיטב מסורת השחיתות והשוחד, אשר עטרתה הוחזרה ליושנה בבחירות הללו, והרוב המוחלט מקרב השאר הצביעו למפלגות השמאל).
ובכן, רבותי, הגיע הזמן, בפעם המי יודע כמה, להפנים את המציאות. הגיע הזמן להכיר בכך שערביי ישראל אינם עדר פלאחים שניתן לקנות אותם כפי שעשו בשנים הראשונות שאחר קום המדינה. אפילו אריה דרעי המהולל אינו מסוגל לקנות אלא את הנחשלים והבזויים שביניהם.
אבל ערבי נורמלי, ערבי גאה, גם אם הוא גר באבו-גוש ומנגב איתך חומוס ועובד בסופר-פארם, וגם אם לעיתים הוא מצליח לדבר עברית במבטא ישראלי שוטף ולובש ג'ינס כמו תל-אביבי מצוי – אותו ערבי נשאר ערבי גאה הנאמן לעמו. ואכן, הוא באמת ערבי טוב. אלא שאנשי השמאל, האכולים שנאה עצמית, אשר מעולם לא ידעו מה משמעותו של יהודי טוב, אינם מסוגלים להבין גם מהו ערבי טוב.
הם חושבים שערבי טוב זה ערבי שימכור את גאוותו הלאומית ואת אמונתו הדתית ואת יחודו וזהותו בעבור חופן של הטבות כלכליות. הרי זה מה שאותם שמאלנים שמחים לעשות עם זהותם היהודית. אבל ערבי טוב אינו כמוהם. הוא באמת ערבי טוב. ערבי שטוב לערבים. ערבי שדואג לאחיו ולמאבק של בני עמו. הבעיה הינה, שרק יהודי טוב מסוגל להבין מהו ערבי טוב.
שאלתם האם אין ערבים טובים? ודאי שיש, ולא רק באבו-גוש. רק הגזענים השמאלנים חושבים שערבי טוב זה ערבי מושחת שבוגד בעמו. יהודי שפוי ונורמלי מכבד את הערבים באמת. יהודי שפוי ונורמלי מבין שישנם גם ישנם ערבים טובים. יותר מכך, כל הערבים הם ערבים טובים. ולכן לא יתכן דו-קיום. לכן לא תיתכן פשרה.
לכן הפתרון הוא אחד, וזהו הפתרון של אותם יהודים טובים, שמבינים ומכבדים את הערבים הטובים, זהו הפתרון היחיד אשר ימנע שפיכות דמים נוראית בארצנו – היהודים הטובים בארץ-ישראל, והערבים הטובים בארצותיהם הפזורות במרחבי המזרח התיכון.