רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורן של ישראל, היה אומר לקב"ה. – ישראל הם התפילין שלך. יהודי שהתפילין שלו נפלו לארץ, חלילה, מיד הוא ממהר להרימן ולנשקן. אף אתה, התפילין שלך נפלו לארץ, אנא מהר להרימנו ולנשקנו...
_________________
כולנו יודעים, שכל מילה ואות בתורה מדוקדקת ונצרכת. והנה, למרבה הפלא, ישנו מאורע אחד הנזכר בתורה שוב ושוב - שלוש פעמים, וכל פעם בלבוש אחר ובהקשר אחר.
כוונתי ליום הקמת המשכן. בפעם הראשונה הוא מוזכר בסוף ספר שמות (מ, יז) – "ויהי בחודש הראשון... באחד לחודש, הוקם המשכן". במקום זה, התורה מפרטת את ההרכבה של חלקי המשכן בידי משה, והשראת השכינה מתבטאת בכך שהענן כיסה את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן.
בפעם השנייה, מוזכר המאורע בפרשת שמיני (ויקרא פרק ט). במקום זה מודגשת עבודת היום השמיני למילואים, שהוא יום חנוכת המשכן. כאן נחנכים הכוהנים לעבודתם - עבודת הקודש, ונחנכת בפועל עבודת הקרבנות. השראת השכינה מתבטאת באש היורדת מן השמיים, ואוכלת את העולה והחלבים שעל המזבח.
בפעם השלישית, מוזכר המאורע בספר במדבר, בפרשתנו – פרשת נשא (פרק ז), "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". במקום זה מדגישה התורה את קרבנות הנשיאים. השראת השכינה מתבטאת כאן בקול ה' הבוקע מבין הכרובים שבקודש הקודשים, ומלמד למשה את התורה.
מאורע אחד, בשלושה מקומות שונים, בשלושה חומשים. בכל פעם, מודגשים פרטים שונים, והשראת השכינה מתבטאת באופן שונה. למה ומדוע?
(הרמב"ן ז, א רומז מעט לחלק מהקושיא, בעומדו על שאלת ההפרדה הארוכה בין פרשיות הנשיאים לפרשת היום השמיני. ותשובתו, שביום השמיני למילואים קרא ה' למשה וציווהו על שאר ספר ויקרא, ומסיבות שונות השתלשלו הפרשיות עד כאן. ואולי בדברינו יש קצת הרחבה לדבריו).
נראה, שכל פעם מבטאת התורה היבט אחר בהשראת השכינה בישראל. רבי יהודה הלוי (כוזרי מאמר שני, כו) ממשיל את השראת השכינה בישראל לקשר הנשמה לגוף. כדי שהגוף יישאר בחיים, ויוכל להוות משכן לנשמה, הגוף חייב להישאר מאוזן. אם האיזון במערכות הגוף מופר באופן קיצוני, המערכות קורסות, והנשמה פורחת מהגוף. מבנה המשכן הפיזי משול הוא לגוף, והשראת השכינה לנשמה. התורה מאריכה ומפרטת את חלקי מבנה המשכן הפיזי, כי בכך למדים אנו על חשיבות איזון המערכות כהכנה להשראת השכינה.
עוד מצאנו בדברי הראשונים, שלבית המקדש יש שתי מטרות . הראשונה – זהו הבית להשראת השכינה בישראל (מלמעלה למטה), והשנייה – בית לעבודת הקורבנות (מלמטה למעלה). עניין זה שופך אור על שני האזכורים הראשונים של הקמת המשכן.
בספר שמות, מפרטת לנו התורה את הקמת המשכן מצד המטרה הראשונה - בית להשראת השכינה. לפיכך, היא מפרטת את הרכבת חלקי המשכן, כהרכבת ואיזון חלקי הגוף, ולכן השראת השכינה מתבטאת בענן.
בפרשת שמיני, התורה מפרטת את הקמת המשכן מצד המטרה השנייה – הקרבת הקרבנות. לפיכך, היא מקדימה בתחילת ספר ויקרא ומלמדת את עבודת הקורבנות. ומיד, בפרשת שמיני, היא מפרטת את תחילת עבודת הכוהנים ותחילת עבודת הקורבנות. ואף השראת השכינה מתבטאת באש היורדת מהשמיים ואוכלת את הקורבנות.
והאזכור השלישי המופיע בפרשת נשא? כאן, התורה מרחיבה את הדרוש לנו להשראת השכינה. בפרשיות במדבר – נשא, התורה מאריכה ומפרטת את מניין ובניין מחנה ישראל. בתחילה היא מונה את השבטים ונשיאיהם. אחר כך – מונה את מספר יוצאי הצבא בכל שבט ושבט, כשהיא מאריכה ומפרטת בכל שבט – "פקודיהם, במניין כל זכר וכו'". לאחר מכן – היא מצרפת כל קבוצת שבטים לדגלים, ומונה מחדש כל שבט, ומציינת את הסכום הכולל של כל דגל.
ויש לשאול - לשם מה כל האריכות הזו? היה אפשר לקצר זאת. למשל, היה אפשר לסכם מראש ברשימה אחת – נשיאים, שבטים ודגלים, ללא צורך בחזרה. אריכות וחזרה זו של התורה במניין ובניין מחנה ישראל דומה מאד לחזרה המרובה בפרשיות המשכן. גם במשכן, ראינו שהתורה שבה וחוזרת ומפרטת את כל רשימת החלקים והכלים בציווי ה' למשה, ציווי משה לישראל, ביצירה ובהרכבה.
כאמור בכוזרי, הדקדוק בפרטי המשכן מלמד על חשיבות בניית מערכות הגוף ככלי להשראת השכינה. האריכות בבניין ומניין מחנה ישראל מלמד, שהכלי להשראת השכינה אינו רק המשכן, אלא כל מחנה ישראל. כשם שמדקדקים בחשיבות כל קרש ויריעה במשכן, כך צריך לדקדק בכל יהודי. כשם שהשראת השכינה בארץ תלויה בצירוף של כל חלקי המשכן, כך היא תלויה בצירוף ובאחדות של כל ישראל.
וזו הפעם השלישית של הקמת המשכן. כעת, נשלם המשכן כעומד בלב מחנה ישראל, והשראת השכינה היא על כל המחנה ביחד, ישראל והמשכן. (אעפ"י שמבחינת התאריכים קדמה הקמת המשכן להקמת מחנה ישראל, הרי התורה מקדימה כאן את הקמת המחנה להקמת המשכן). לפיכך, כאן מפרטים את קרבנות הנשיאים, המלמדים את חיבור כל שבטי מחנה ישראל למשכן. והשראת השכינה היא בקול האלוקי, המנחיל את התורה מתוך קודש הקודשים לכלל האומה.
שנזכה לייקר כל יהודי כשם שמייקרים אנו כל קרש במשכן!