משה רבנו משוחח עם יתרו חותנו, ובדברים שהוא מבקש נשמעת רוחו הטובה, חדורת השליחות וראיית הטוב לקראת העתיד.
"נֹסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אֹתו אתן לכם, לכה אתנו והֵטבנו לך, כי ה' דִבר טובעל ישראל...והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו, והֵטבנו לך."
חמש פעמים חוזרת המילה 'טוב' בדברים של משה. אנחנו שומעים את השפע הטוב שמשרה הקב"ה על עם ישראל בדרך את הארץ הטובה. ואיזה נפילה תהומית , משברית, עובר משה בפרשת המתאוננים- "נקשיב" לפסוקים ולמותיב ה"רע" החורז את התלונות. מ"כי ה' דברטוב על ישראל" ל " ויהי העם כמתאוננים רע...".
"ויהי העם כמתאֹננים רע באזני ה', וישמע ה' ויחר אפו… וישמע משה את העם בֹכה למשפחֹתיו... ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע...ויאמר משה אל ה': למה הרעֹת לעבדך... לשום את משא כל העם הזה עלי? ...ואם ככה את עֹשה לי הרגני נא הרג... ואל אראה ברעתי."
והמשך המשבר- "ואל העם תאמר... כי בכיתם באזני ה' לאמר... כי טוב לנו במצרים…" חמש פעמים "רע" למול ה"טוב"... וכך בהמשך העם תאב לבשר!!- "ובעיני משה רע".
עם ישראל תאב לבשר ומתלונן על מצבו, ונכון ברגעים כאלה של "קיטורים" לחפש את השורש, מה הסיבה האמיתית של התלונות? כ"שהאספסוף התאוו תאווה" מנין נובעת אותה תאווה , היכן היא התחילה?
עבירה גוררת עבירה. חטא המתאוננים גרר את חטא המתאווים וחטא המתאווים גרר את חטא המרגלים. אך מהי הפורענות הראשונה שגררה את כל החטאים האלה? - "ויסעו מהר ה'". עם ישראל לא מביע אותות של צער וקושי בפרידה ממקום שזכו בו לתורה. "כתלמיד הבורח מבית הספר.." יאמרו חז"ל ( וכולנו יודעים מה זה...) וכך כתב הרמב"ן:" והנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע ראשון, היו מצטערים ..והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב.."
שם הטעות. מי שלא נמצא במקום של רצון ללמוד תורה ולהתחבר לתורה, מי שלא מרגיש בתוכו געגוע לתורה " כל צמא לכו למים.." והתורה כפייתית לו, והווא בורח ממנה- ההמשך די פשוט... מקטרים, מתאוננים, אין בשר ואין ואין.. ומבקשים לחזור מצרימה.
(נוסיף את הארתו היפה של הרב נריה על רש"י- שגם אם לעיתים התלונות צודקות. לא נכון לקטר בכל זמן... רש"י כתב:" בקצה המחנה- אלו ערב רב. ר' שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם בגדולים" הגדולים כנראה לא התלוננו סתם, ואמרו דברים נכונים. אבל גם כשטוענים משהו שיש בו אמת- זה לא הזמן!!! עם ישראל עומד להכנס לארץ!! זה המקום "לתפוס מנהיגות" ולראות את הטוב בדרך שלושת ימים שהלכו ביום אחד.... ולא להצטרף למתלוננים)
בתשובת ה' לדברים שאומר משה להקב"ה " למה הרעת לעבדיך... האנכי הריתי את העם הזה..?" נתן למצא כוון לעצמנו, כיצד מתמודדים במקום של משבר מנהיגותי.
הפתרון המסתמן בדברי ה' הוא לכאורה טכני: שבעים איש מזקני ישראל ישותפו עם משה בנשיאת משא העם, ולשם כך יאציל ה' עליהם מרוחו של משה. לקשיים שהעלה משה: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני", וה' נענה לו ואמר :"ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". האומנם זה יסייע ויפתור את הקושי במסע הקיטורים של עם ישראל?...
(מאד יפה ענה הרב אלחנן )- הרמז לפתרון הבעיה כרוך ברגישות סגנונית למילים המנחות החורזות את סיפורנו. שורש הירידה המתגלה בעם הוא באספסוף: "והאספסף אשר בקרבוהתאוו תאוה" כנגד האספסוף המתאווה והמושך אחריו את העם יש להעמיד אספה של שבעים זקנים, אשר יהיו קוטב שכנגד. הללו יהיו "מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו" - החלק הטוב וההגון שבעם, הצריך גיבוש וחיזוק כהנהגה ציבורית חיובית לעם וכמשקל נגד להשפעת האספסוף. זו הסיבה שדבר ה' פותח במילה המנחה "אספה לי שבעים איש…".
לצמד ההפכים הבאים מאותו שורש, "אספסוף - אספה", מצטרף צמד נוסף, המהווה
בסיפורנו "צמד הפכים מנחה". צמד זה הוא "בשר" ו"רוח".
שלוש פעמים חזרה המילה "בשר" בחלקו הראשון של הסיפור: "מי יאכלנו בשר", ופעמיים בפסקה ב בתלונת משה :"מאין לי בשר... כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה".
כנגד תאוות אכילת הבשר, שמקורה באספסוף, יש לחזק את הרוח בקוטב שכנגד, באספתשבעים הזקנים:
וירדתי ודברתי עמך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם... (במדבר י"א י"ז)
וכך בהמשך הפרשה כשאלדד ומידד מתנבאים במחנה ויהושוע אומר "אדני משה כלאם", אומר לו משה:" מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".
זה נפלא! למדנו שיעור עצום מהקב"ה...- כיצד מנהיג מתמודד עם משבר הנהגה...
א. יש צורך לתת תשובה ל"כאן ועכשיו" כשנמצאים בעומק התאוות לא מועילים דיבורים... צריך לסיים עם "הרעש בקשר..." ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר..."
ב. צריך לברר מה נקודת העומק שממנה נובעת התלונה, פעמים שהתלונות והקיטורים הם תוצאה של משהו עמוק יותר. זה התחיל מהעזיבה של הר ה'. מהבנת המשמעות והתפקיד של עם ישראל. מנין הוא שואב את כוחותיו ומה ייעודו בעולמו. היום היינו אומרים " התרחקנו מהחזון"! האדם לא יודע לאן הולכים ומה המטרה של הארגון...
ג. תפקיד המנהיג הוא, לצד הכוחות המתנגדים ( קיים כנראה בכל מקום ובכל זמן...) ליצור "אסיפה" שמרכזם בחירת שבעים זקנים, מי שיכול לסייע בהנהגה, וממילא לתת תשובת משקל לאספסוף. ( אנו קוראים לזה היום- מנהיגות משתפת... השטחת ההיררכיות..) ודרך קבוצת מנהיגות זו, ליצור "יחד" של האומה כולה. "אספה" ( אולי במילים של היום- יצירת גאוות יחידה)
ד. העם מבקש בשר- והתשובה בעומק- זה רוח!! לטווח רחוק, לעולם זה הסיפור... טיפוח הרוח, מוטיבציה, עבודה על הרצון הפנימי.
ה. הקב"ה מלמד את משה רבנו, שגם במשבר הגדול בו הוא מציג , ונשמע די מיואש... אין ייאוש! מנהיג גדול, מזהה את נקודות המשבר, מבין את העם אותו הוא מנהיג, וכשיש מסירות נפש כמו של משה, מוצאים את הדרך להביא את העם לארץ ישראל.