לקראת עונת הנסיעות כדאי לדעת על-פי החוק יש איסור למכור ביטוח או לתווך בעסקי ביטוח למי שאין לו רישיון של סוכן ביטוח.
שופט בית משפט השלום בתל-אביב, ד"ר אחיקם סטולר קיבל לפני מספר ימים את תביעתו של חולה לב שנסע לקנדה ונאלץ לעבור שם ניתוח, לחייב את חברת הביטוח "אררט" ואת סוכנת הנסיעות שלו לשלם לו תגמולי פוליסה, למרות שלטענתם, לא גילה להם ביוזמתו את מצב בריאותו בטרם הנסיעה.
השופט קבע כי חברת הביטוח התרשלה בכך שהרשתה לסוכן נסיעות, שאינו סוכן ביטוח, למכור פוליסות והסוכנת, שלא היתה אדם מקצועי בתחום, לא שאלה את התובע לגבי מצב בריאותו ומכרה לו פוליסה שאינה מתאימה לו.
חברת הביטוח טענה, שהתובע לא חתם על הפוליסה ועל הצהרת בריאות ולכן היא אינה תקפה. על-כך קבע השופט כי חברת הביטוח פוסחת על שני הסעיפים. מצד אחד היא צריכה את ההצהרה כדי שתהיה לה דרך להשתחרר מהחובה החוזית ומצד שני היא רוצה לגבות את דמי הפרמיה, ולא רוצה להיות חשופה לטענה, כי באין חתימה אין חוזה ולכן, לא צריך לשלם לה דמי ביטוח.
בתוך כך ,דחה השופט את בקשת חברת הביטוח להשוות את המקרה למצב בו מונפקות פוליסות נוסעים לחו"ל באמצעות חברות כרטיסי האשראי, כאשר המבוטחים באמצעות פוליסות מסוג זה אינם נדרשים לחתום על דבר והם מבוטחים מכוח האחזקה של כרטיסי האשראי.
השופט קבע, כי העובדה שזו המציאות כיום בקשר לביטוחים של חברות כרטיסי האשראי, עדיין אינה נותנת לה גושפנקא חוקית. השופט סייג את דבריו והוסיף, כי יחד עם זאת, יש בליבו ספק האם חברות האשראי הן המנפיקות את הפוליסות במקרה זה, או שהן נותנות רק את הכתובות של המחזיקים בכרטיסי האשראי, כדי שחברות הביטוח ישלחו להם פוליסות, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברת האשראי עצמה.
השופט כתב בהחלטתו, כי אין ספק שמצב בריאותו של התובע הינו עניין מהותי, אשר היה עליו לגלות לחברת הביטוח, כדי שזו תתאים לו את הפוליסה המתאימה. אולם, חובתו של המבוטח הינה להשיב תשובה מלאה וכנה על שאלה שהוצגה לו על-ידי המבטח, לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת הביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב. מתוך הראיות ברור, קבע השופט, כי לא הוצגה לתובע לפני כריתת החוזה שאלה בכתב לעניין מצבו הרפואי.
השופט הוסיף כי חברת הביטוח התרשלה בכך שנוכח מצבו הרפואי של התובע וחוות-דעת של רופא, אותה טען התובע שהראה לסוכנת הנסיעות, סיכוי התרחשות הנזק אינו מבוטל ולכן, ברור שמבטח סביר היה גובה פרמיית ביטוח גבוהה יותר מהביטוח הסטנדרטי המורחב בו בוטח. זאת, לאחר שהיה מברר ביתר פירוט את סיכוניו בתעודה רפואית שהיה מקבל המבטח לידיו לפני הנפקת הפוליסה.
השופט הוסיף בקשר לטענת התובע על סעיפים המציינים מקרים יוצאי-דופן שאינם כלולים בביטוח כמו מחלה כרונית (שהיתה לו) שנכתבו בפוליסה באותיות קטנות מאוד ובאופן שקשה לקרוא אותן.
השופט קבע, כי החוק אומנם אינו מטיל חובה הודעת בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת-ליבו של המבוטח, אל הגבלות המחויבות של המבטחת, לתנאי מסייג השזור בתוך הטקסט. לפיכך על חברת הביטוח לדאוג שהמבוטח יהיה ער להחרגות ולסיכונים שבפוליסה, ומשלא עשתה זאת ,לא תוכל להסתמך על הסייגים. "נראה של מעייניה של חברת הביטוח או של סוכנת הנסיעות, או של משרד הנסיעות, הוקדשו להנפקת הפוליסה, לקביעת גובה דמי הביטוח ולגבייתם, לצמצום חבויותיה של חברת הביטוח במסמך החוזי ולניסיונות להשתחרר מעול קיומן, משאלה התגבשו ,עקב התרחשות מקרה הביטוח. חברת הביטוח אינה יכולה לנקוט דרך של יד ימין מקרבת, כלומר, כורתת חוזה וגובה דמי ביטוח ושמאל דוחה, כלומר כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".
השופט הוסיף, כי במקרה זה לא היתה כלל הצעת ביטוח ועריכת הפוליסה לקתה בחוסרים רבים ולפיכך האחריות לכך, שלא הוצאה פוליסה מתאימה לתובע, רובצת לפתחה של חברת הביטוח וסוכנות הנסיעות ומדובר באחריות ישירה ואחריות שילוחית.
השופט הוסיף, כי אין ספק בליבו שאילו התובע היה מודע לתנאי הפוליסה או לסייגיה, היה מבקש לבטחו בביטוח אחר, שיהלום את מצבו הרפואי ויכסה אותו מפני הסיכון של החמרת מצבו הרפואי בעת ביקורו בקנדה, שכן כבר נקבע כי פעל בתום-לב. חברת הביטוח אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצותיו ועדיין לשאוב מים מהבאר, כאשר מצד אחד היא לא מבליטה את הסייג (מחלה כרונית) ואינה דואגת שיובא לידיעת המבוטח, ומצד שני, לא מוודאת כי המבוטח ער לסייג וכאשר קורא מקרה הביטוח, מתכחשת לחובתה מכוחות של אותו סייג.
השופט הוסיף, כי הכלים המתאימים לעשיית הפוליסה המתאימה לתובע, מצויים בידיה של החברה המבטחת ועליה מוטלת החובה לדרוש ולחקור אחר הפרטים המהותיים הבונים ביחד את הפוליסה המתאימה והמקיפה ביותר, אשר תהלום את ציפיותיו הסבירות של המבקש לרכוש פוליסה.
השופט חייב את חברת הביטוח "אררט" ואת סוכנות הנסיעות "מגל טורס בע"מ", לשלם לתובע כ-4,000 דולר הוצאות אישפוזו בקנדה. כמו כן חוייבו לשלם 2500 ש"ח עבור הוצאות.
(פ.ק.)
שופט בית משפט השלום בתל-אביב, ד"ר אחיקם סטולר קיבל לפני מספר ימים את תביעתו של חולה לב שנסע לקנדה ונאלץ לעבור שם ניתוח, לחייב את חברת הביטוח "אררט" ואת סוכנת הנסיעות שלו לשלם לו תגמולי פוליסה, למרות שלטענתם, לא גילה להם ביוזמתו את מצב בריאותו בטרם הנסיעה.
השופט קבע כי חברת הביטוח התרשלה בכך שהרשתה לסוכן נסיעות, שאינו סוכן ביטוח, למכור פוליסות והסוכנת, שלא היתה אדם מקצועי בתחום, לא שאלה את התובע לגבי מצב בריאותו ומכרה לו פוליסה שאינה מתאימה לו.
חברת הביטוח טענה, שהתובע לא חתם על הפוליסה ועל הצהרת בריאות ולכן היא אינה תקפה. על-כך קבע השופט כי חברת הביטוח פוסחת על שני הסעיפים. מצד אחד היא צריכה את ההצהרה כדי שתהיה לה דרך להשתחרר מהחובה החוזית ומצד שני היא רוצה לגבות את דמי הפרמיה, ולא רוצה להיות חשופה לטענה, כי באין חתימה אין חוזה ולכן, לא צריך לשלם לה דמי ביטוח.
בתוך כך ,דחה השופט את בקשת חברת הביטוח להשוות את המקרה למצב בו מונפקות פוליסות נוסעים לחו"ל באמצעות חברות כרטיסי האשראי, כאשר המבוטחים באמצעות פוליסות מסוג זה אינם נדרשים לחתום על דבר והם מבוטחים מכוח האחזקה של כרטיסי האשראי.
השופט קבע, כי העובדה שזו המציאות כיום בקשר לביטוחים של חברות כרטיסי האשראי, עדיין אינה נותנת לה גושפנקא חוקית. השופט סייג את דבריו והוסיף, כי יחד עם זאת, יש בליבו ספק האם חברות האשראי הן המנפיקות את הפוליסות במקרה זה, או שהן נותנות רק את הכתובות של המחזיקים בכרטיסי האשראי, כדי שחברות הביטוח ישלחו להם פוליסות, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברת האשראי עצמה.
השופט כתב בהחלטתו, כי אין ספק שמצב בריאותו של התובע הינו עניין מהותי, אשר היה עליו לגלות לחברת הביטוח, כדי שזו תתאים לו את הפוליסה המתאימה. אולם, חובתו של המבוטח הינה להשיב תשובה מלאה וכנה על שאלה שהוצגה לו על-ידי המבטח, לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת הביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב. מתוך הראיות ברור, קבע השופט, כי לא הוצגה לתובע לפני כריתת החוזה שאלה בכתב לעניין מצבו הרפואי.
השופט הוסיף כי חברת הביטוח התרשלה בכך שנוכח מצבו הרפואי של התובע וחוות-דעת של רופא, אותה טען התובע שהראה לסוכנת הנסיעות, סיכוי התרחשות הנזק אינו מבוטל ולכן, ברור שמבטח סביר היה גובה פרמיית ביטוח גבוהה יותר מהביטוח הסטנדרטי המורחב בו בוטח. זאת, לאחר שהיה מברר ביתר פירוט את סיכוניו בתעודה רפואית שהיה מקבל המבטח לידיו לפני הנפקת הפוליסה.
השופט הוסיף בקשר לטענת התובע על סעיפים המציינים מקרים יוצאי-דופן שאינם כלולים בביטוח כמו מחלה כרונית (שהיתה לו) שנכתבו בפוליסה באותיות קטנות מאוד ובאופן שקשה לקרוא אותן.
השופט קבע, כי החוק אומנם אינו מטיל חובה הודעת בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת-ליבו של המבוטח, אל הגבלות המחויבות של המבטחת, לתנאי מסייג השזור בתוך הטקסט. לפיכך על חברת הביטוח לדאוג שהמבוטח יהיה ער להחרגות ולסיכונים שבפוליסה, ומשלא עשתה זאת ,לא תוכל להסתמך על הסייגים. "נראה של מעייניה של חברת הביטוח או של סוכנת הנסיעות, או של משרד הנסיעות, הוקדשו להנפקת הפוליסה, לקביעת גובה דמי הביטוח ולגבייתם, לצמצום חבויותיה של חברת הביטוח במסמך החוזי ולניסיונות להשתחרר מעול קיומן, משאלה התגבשו ,עקב התרחשות מקרה הביטוח. חברת הביטוח אינה יכולה לנקוט דרך של יד ימין מקרבת, כלומר, כורתת חוזה וגובה דמי ביטוח ושמאל דוחה, כלומר כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".
השופט הוסיף, כי במקרה זה לא היתה כלל הצעת ביטוח ועריכת הפוליסה לקתה בחוסרים רבים ולפיכך האחריות לכך, שלא הוצאה פוליסה מתאימה לתובע, רובצת לפתחה של חברת הביטוח וסוכנות הנסיעות ומדובר באחריות ישירה ואחריות שילוחית.
השופט הוסיף, כי אין ספק בליבו שאילו התובע היה מודע לתנאי הפוליסה או לסייגיה, היה מבקש לבטחו בביטוח אחר, שיהלום את מצבו הרפואי ויכסה אותו מפני הסיכון של החמרת מצבו הרפואי בעת ביקורו בקנדה, שכן כבר נקבע כי פעל בתום-לב. חברת הביטוח אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצותיו ועדיין לשאוב מים מהבאר, כאשר מצד אחד היא לא מבליטה את הסייג (מחלה כרונית) ואינה דואגת שיובא לידיעת המבוטח, ומצד שני, לא מוודאת כי המבוטח ער לסייג וכאשר קורא מקרה הביטוח, מתכחשת לחובתה מכוחות של אותו סייג.
השופט הוסיף, כי הכלים המתאימים לעשיית הפוליסה המתאימה לתובע, מצויים בידיה של החברה המבטחת ועליה מוטלת החובה לדרוש ולחקור אחר הפרטים המהותיים הבונים ביחד את הפוליסה המתאימה והמקיפה ביותר, אשר תהלום את ציפיותיו הסבירות של המבקש לרכוש פוליסה.
השופט חייב את חברת הביטוח "אררט" ואת סוכנות הנסיעות "מגל טורס בע"מ", לשלם לתובע כ-4,000 דולר הוצאות אישפוזו בקנדה. כמו כן חוייבו לשלם 2500 ש"ח עבור הוצאות.
(פ.ק.)