אתמול הלכתי בתחנה המרכזית בעיר, סיפר משה לחבירו, לפתע ניגש אלי אדם במבט מושפל, וביקש ממני לדבר על עניין אישי בפינת התחנה. כשהלכנו הצידה, הוא סיפר לי שהוא גר בקרית שמונה, אך ארנקו אבד ואין לו כסף לנסיעות, וביקש ממני 100 ₪.
נו, שאל החבר, ונתת לו?
וודאי שנתתי, יהודי זקוק לעזרה, וברוך ה' שבכוחי לעזור. האיש רשם את כתובתי, והבטיח שכשיגיע לביתו ישלח לי בדואר את הכסף חזרה.
תמים, מנותק, רחפן, לגלג החבר, עבדו עליך! תמיד האנשים האלה נוסעים לקריית שמונה או אילת, שהרי אם הם ייסעו למקום קרוב הם יקבלו רק מעט כסף. בטח מדובר במסומם, שעובד על תמימים כמוך, ומשתמש בכסף לסמים.
בלי להיכנס לסיטואציה הספציפית הנ"ל, שבה בוודאי רבו הרמאים, ועלינו לנהוג בה במידת 'כבדהו וחשדהו', הדו-שיח הנ"ל מייצג וויכוח בין שתי תפיסות עולם, הנוגעות בנקודה יסודית בעולמינו. מחד, עומדים האנשים התמימים הרואים בעולם, מקום טוב וישר. מאידך, עומדים האנשים החשדנים, שרואים את העולם כ'עלמא דשיקרא', מקום בו שולטים הרוע והשקר.
התפיסה הרווחת בעולם, רואה באנשים המביטים במשקפי הטוב והיושר, כאנשים מנותקים ורחפנים. מנותק ורחפן הוא מי ש'לא חי בעולם שלנו', כלומר – לא באמת חי במציאות. נמצא, שהתפיסה הרווחת בעולם הכריעה בוויכוח בין התמימים והחשדנים, וברור לה שהעולם מלא בשקר ורוע, ואילו הטוב והיושר 'מרחף' מחוץ לעולם.
אולם, עיון במדרשים הנוגעים לפרשת השבוע שלנו, יעלה נקודת מבט הפוכה. עם ישראל זכה להיות עם הנבואה, ורבינו הגדול משה זכה להיות אדון הנביאים. ובכל זאת, ביקשו אומות העולם לזכות אף הם בנביאים. שמע ה' לבקשתם, והעמיד להם שני נביאים – לבן ובלעם.
קשר הדוק יש בין שני נביאי האומות הללו – יש אומרים שבלעם הוא בנו של לבן (סנהדרין קה.), יש אומרים שבלעם הוא נכדו של לבן (זוהר וישלח), ויש שאומרים שבלעם ולבן דמות אחת הם (תרגום יונתן בן עוזיאל במדבר כה, ב).
המתבונן בתורה יבחין על נקלה, שבלעם מייצג את התפיסה החשדנית הקיצונית. עניינו של בלעם למצוא במציאות את נקודת השלילה, ודרכה להתבונן על כל המציאות. לצידו, לבן ה'ארמי', אותיות 'רמאי', עניינו המרכזי להביא ולראות שקר בעולם. המשותף לשניהם, שעניינם בעולם הוא הצד השלילי.
התורה בוחרת כדמויות מייצגות לתכונות אלו, דווקא אנשים שהם מחוץ לעם ישראל. בכך מלמדת אותנו התורה, שעם ישראל המייצג גם את לב האנושיות הוא עם טוב, ודווקא השלילה והשקר הם חיצוניים לעם. כך הופכים החשדנים לרחפנים ומנותקים, ואילו התמימים הם מייצגי המציאות בעומקה.
תמים אינו רחפן, תמים מלשון 'שלם', והוא מסתכל על המציאות כמו שהיא תהיה בעת שתגיע לשלמותה- לגאולתה. התורה איננה 'רחפנית', היא מודעת היטיב לכך שעדיין לא הגענו לשלימות, ורבים הרמאים ושוחרי הרע המסתובבים כעת בעולמינו. בסיטואציה שבה פתחנו, ברוב הפעמים צודק החשדן ולא התמים, ולכן בוודאי שמבחינה מעשית עלינו להישמר.
ובכל זאת, התורה לא מתייאשת מלהציג לנו את המבט השלם והגאולי, ולקרוא לנו להאמין שמתחת למעטה הרוע העכשווי, מסתתר לב העולם הפועם ושואף לצדק ויושר.
ואנו תפילה, שכשם שבלעם ולבן הוכרחו להצטרף לזרם הטוב והיושר, בעת שעמדו מול ישראל, כך בימינו יאמרו כל מלאכי הרוע מאומות העולם – אמן, על טובתם של ישראל!