בפרשת השבוע אנו קוראים את נבואתו של משה רבינו על כך שיהיו ימים שנחטא, ובעקבות כך גם נענש חלילה, ואז "והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מעט..." אולם בסוף נאמר: "ובקשתם משם את... אלוקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

שמעתי להקשות בשמו של החסיד המפורסם הרב מרדכי חנה פוקס זצ"ל מה החידוש בדברי הכתוב, שאם אדם יבקש את ה' אלוקיך ימצאהו, וכי יעלה על דעתנו שבן המבקש את אביו לא ישיגנו, הרי כבר נאמר בגמרא (מגילה ו') יגעת ומצאת תאמין? גם שלמה המלך אמר בפשטות: "אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא?"

והשיב: שאת האתנחתא יש לתת אחרי "ובקשתם משם את ה' אלוקיך". וכך ביאר: אם תבקש ותתפלל בכל הלב להשיג את ה' ולעלות בהר הקודש לשם ה', אז "תמצא" בלשון מציאה, ותזכה לדרוש את ה' בכל לבבך ובכל נפשך.

בפי חסידים מסופר כי פעם הגיע אל הרה"ק מאיר מפרמישלאן זי"ע כפרי זקן, והתמרמר בפניו על מצבו הרוחני. הוא תיאר את תמונת המצב בכפר שאין שם כל השנה מנין לתפילה, ועליו להתפלל תמיד ביחידות. מה יהיה עמו לאחר אריכות ימיו ושנותיו? הוא זעק.

השיב לו הרבי במתק לשונו: מאיר'ל היה הלילה בשמים, וראה שהביאו לדיון לפני בית דין של מעלה שלושה אנשים: רב, חזן וכפרי פשוט.

ראשית, שאלו את הרב למעשיו בעולם הזה? והוא השיב, שאכן למד הרבה תורה וגם נשא הרבה דרשות בהלכה ובהגדה. אז נשאלה השאלה, האם מעשיו היו לשם שמים? כשנפתח ספר הזיכרון מצאו שהכל הוא עשה כדי להתפאר ולהנשא, ולכן דינו יצא לחובה.

לאחר מכן הכניסו את החזן ואף הוא נתבקש למסור דו"ח על מעשיו. הלה השיב כי היה מתפלל, וגם ביקש על בוא הגואל, כי הרי מקובל שהיכל הנגינה סמוך להיכלו של משיח. גם ביחס אליו בדקו בספר הזיכרונות ונמצא שאף הוא לא הכין לבו לשמים. פעמים שביקש להתנאות בקולו ולמצוא חן בעיני ראשי הקהל, ופעמים שרצה להתגאות לפני המון העם. על כן גם דינו נפסק לא לטוב.

בראות הכפרי מה שעלה בגורלם של הרב והחזן שנידונו לפניו, התיירא לנפשו וביקש לברוח. אלא שכמובן שמבית דין של מעלה אי אפשר להימלט, ואז גם הוא נשאל איזה מעשים טובים עשה בעולם? מרוב פחד השיב: שלא עשה מאומה. חקרוהו שוב שמא בכל זאת האם עשית פעם מצווה כלשהי, והשיב שוב בשלילה.

אלא שבית הדין לא הרפה ושאל שמא נתן מעודו פת לעני? ועל כך השיב: שכיון שהוא גר יחידי בכפר של ערלים, כשהזדמן לביתו עני, היה נותן לו לסעוד על שולחנו. ולא עוד, אלא שלא היה מניחו לעזוב את ביתו בלילה, אלא הציע לו את מיטתו, כשהוא עצמו שכב על הארץ. בבוקר כמובן נתן לו פת שחרית, וגם ליווהו עד הכפר הסמוך, מחשש פן יפגעו בו הערלים. כיון שכך, בא מלאך מלא אור, שהעיד על עצמו שנברא ממצוותיו של הכפרי וליווהו לגן עדן, כיון שאת מצוותיו עשה ל"שם שמים" שזהו העיקר הנדרש מהאדם.

בתשעה באב ציינו את יום פטירתו של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, שפירש ברעיון דומה את הפסוק "ובקשתם משם את ה' אלוקיך...". שדבר זה הוא בבחינת: "מלוה הכתובה בתורה - כשטר בעל תוקף מדאורייתא. שמובטחים אנו מפי עליון שאף מתוך הרפש וממעמקי הגלות, אם נבקשנו בכל לב ונפש יימצא לנו הבורא יתברך, ברחמיו העצומים...

בדור מאוחר יותר פירש הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין, כשהוא שואג את הפסוק: "השמע עם קול ה' מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי". האם שמע פעם עם בעמי תבל, את הקול האלוקי מדבר אליו מתוך אש התופת, ממדורות הגלות, ממוקדי האינקוזיציה ודומיה...ויחי? וכי מישהו ראה עם שסבל כל כך והוא עדיין חי וקיים. הוא מתעורר ומחליף כח... "ויחי!" הזדעק הרב. כל זאת בזכות ובקשתם "משם", גם משם – מעמק הגלות והתופת ביקשנו את ה', ואכן מצאנו – ויחי!

כמה מוסר השכל יש בזה? אם נבקש את ה' בכל לב ובכל נפש בכל מצב, גם במעמקי הגלות, והכל לשם שמים, אזי נזכה למצוא ולהגיע לדרגות גבוהות ולעולמות עליונים – "ויחי!".