ננסה לגעת מעט בפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם; לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף; וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים; כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה... תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ"
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" מופיע אם כן, בניגוד לנחש וקסמים. לא ללמוד לעשות כתועבות הגויים- תמים תהיה. העמיק בכך ה"שפת אמת". לאור ההקשר, מסביר ה"שפת אמת" כי אין כאן איסור על האדם לחקור ולתהות על דרכי הנהגת ה' בעולם, אלא קביעת עובדה המסבירה את ייחודו של הנביא על פני קוסמי הגויים. מה שאצל אומות העולם זה חיפוש במה שמחוץ להם, אצלנו זה טבעי "שבני ישראל יש להם כל השלמות כביכול דומין לבוראן... שנקראו 'השולמית' כמו שנקרא הקב"ה... וזה שכתוב 'תמים תהיה כביכול עם ה' א-לוהיך' - השאלה היא מה מקור ההשראה. קוסמים, טכניקות דתיות, או מחפשים פנימה, בתוך ליבו של האדם, במקור החיים - "כוח הנביא הוא מכללות ישראל, והוא כוח הדיבור של כלל ישראל. וכפי התמימות והשלמות שנמצא בכלל ישראל, כן יש כוח לנביאיהם". תמים תהיה עם ה' אלוקיך, תדבק בו, תידמה לו וממנו כח נבואתך. ( כמה נפלא)
מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל הביא בשיעורו את פירושם של האבן עזרא הרמב"ם והרמב"ן. כאשר אברהם עומד בפני כריתת הברית עם הקב"ה, ברית המילה, מתגלה אליו הקב"ה ואומר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים", מה בדיוק דורש הקב"ה מאברהם בצוותו עליו להיות תמים? האבן-עזרא על אתר משיב בקצרה : "והיה תמים - שלא תשאל למה המילה" לפי פירוש זה, משמעותה של התמימות היא הציות המוחלט. התמימות באה לידי ביטוי בגישה הפשוטה, הלא שכלתנית ואפילו הנאיבית, כלפי ה' ומצוותיו. לעומת זאת, הרמב"ם מציע הבנה תובענית הרבה יותר של מושג התמימות. אמנם אין הוא מונה את הציווי להיות תמים בתרי"ג המצוות (ועל כך משיג עליו הרמב"ן), אך אין ללמוד מכך על אי-הערכתו את התמימות. בהלכות עבודה זרה מגנה הרמב"ם את הכישוף במילים שאינן משתמעות לשני פנים.
הרמב"ם אינו מגדיר את התמימות כפשטות נאיבית, אלא כעיסוק שכלתני פילוסופי שמטרתו לשכנע את האדם בכזב ובחוסר התועלת שבמעשי הכישוף. דרך שלישית עולה בדברי הרמב"ן, המציע הגדרה כוללת יותר למושג התמימות. לדבריו, הפסוק "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" מלמדנו: "שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כול והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות... ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים"הרמב"ן מבין את התמימות כמערכת יחסים עם הקב"ה החובקת הן את המישור השכלי והן את המישור הרגשי. יחסים אלה תובעניים הרבה יותר מדרישת האבן-עזרא "שלא תשאל למה המילה", או מדרישת הרמב"ם להבין את כזב הכישוף. התמים, לדעת הרמב"ן, בונה מערכת יחסים מלאה ושלמה עם הקב"ה. אין לו די בשכנוע שכלי בייחוד ה', אלא הוא יוצר עם הקב"ה קרבה כזו בה הוא אינו מרגיש כל צורך במתווכים חיצוניים.
בכוון של האבן עזרא, עם זווית נוספת, מצאנו אצל הבעל שם טוב: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". איתא בשם הבעל שם טוב הקדוש, תמים, בניקוד הדגש בתי"ו, מורה על נקודת הלב, רצונו לומר שתהיה תמים עם נקודת הלב." (בעל שם טוב על התורה, פרשת שופטים, אות י'). האות תי"ו במילה "תמים" מופיעה בתורה עם דגש. הבעש"ט מפרש שהדגש, המופיע כנקודה, רומז על נקודת הלב של היהודי. לפי הבעש"ט, הציווי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" דורש מיהודי לעבוד את השם בכנות, עם נקודת הלב. התמימות, לפי הבעש"ט, היא מצב של שלמות ואחדות בין הפנימיות והחיצוניות של האדם בעבודת השם שלו. הנביא ישעיהו פונה אל העם:" יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני"...הנביא זועק על כך שהעם מתנהג "אחד בפה ואחד בלב".. אין קשר בין מה שעושים למה שחשים פנימה. אין שלימות בין החוץ לפנים. "אין תוכו כברו"
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" לפי הבעש"ט, זה שכולך תהיה תמים. (אין מדברים על מי שהוא שחקן חלילה, ..) ויחד עם זאת, העבודה הגדולה היא, צמצום הפער בין העולם הפנימי להתנהגות החיצונית. ( לשני הכיוונים: חלילה שהאדם "מראה את עצמו" כטוב ובתוכו עולמו רחוק משם, כמו גם, אדם בתוכו הוא חש שלמות, ו"מה המשמעות בכלל לצד המעשי"?..)
הרב זוין הוסיף והרחיב ש"תמים תהיה" נכון לקחת אותו למרחב כולו- במקום בזמן ובאדם. זה קשה אומנם, כל הזמן בכל מצב ובכל מקום להיות באותה רמה רוחנית ובאותה מכוונות! הדרישה מהאדם היא שלא תהיה קוטביות בין המקומות ובין הזמנים. נכון שיש פער בין שבת ליום חול, כמו גם בין שיעור בבית המדרש לבין קניות בשוק.. "שיווין אין, אבל המשך מוכרח להיות... האדם חייב למשוך חוטים וקוים מבית הכנסת לחחי המעשה והחולין" ( בישיבת אלון שבות הישנה, היה שביל בין בית המדרש לחדר האוכל. הרב מדן אמר אז:" בחדר האוכל ובבית המדרש ברור שאומרים דברי תורה ולומדים תורה, השאלה היא מה קורה בשביל ביניהם, בדרך..." )
מהרב עמיטל שמענו לא פעם, את הדרישה לעבוד את ה' באופן של "אמונה פשוטה ותמימה". משהו מעין מה שכתב ר' נחמן:" אֲבָל בֶּאֱמֶת עִקָּר הַשָֹֹּגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר."
הרב עמיטל כוון אולי, למקום של ההתבטלות לפני ה', למה שהסבירו המפרשים "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" כתב הספרי- כשאתה תמים חלקך עם ה' אלוקיך. תיבת "תהיה" נדרשת למעלה ולמטה. שאם תמים תהיה, תהיה עם ה' אלוקיך. לפי הרמב"ם זו לא מצווה פרטית. ( השיג עליו הרמב"ן) אלא בכל דרכיך, בכל מקום שאדם נמצא, ( דומה להוראה של "קדושים תהיו", "ועשית הישר והטוב") זו תנועת נפש. להיות תמים, שלם , עם עצמך, עם אלוקים ואדם.
ואולי נסיים באמרתו של רבי נפתלי מרופשיץ. שהסיבה שהאות "ת" במילה "תמים" היא ת' רבתי ( מוגדלת) שיהיה בתוכה מקום לכולם, שאף אחד לא ירגיש גדול מכדי להיכנס לתוך התמימות...