חוקי העבודה בימינו, מחייבים את המעסיקים לשלם אחת לשנה – 'דמי הבראה'. בדמי ההבראה אמור העובד לממן את החופשה השנתית שלו. כך דואגים 'חוקי העבודה' המודרניים, לא רק לצרכיו הבסיסיים של העובד, כי אם גם לחופשתו ומנוחתו.
מדהים לגלות, שהמצאה מודרנית זו היא חיקוי ל... מצוות ה' בתורתו הקדושה.
גם התורה דואגת לצורך הבסיסי בחופשה שנתית ושבירת שגרה. בתורה, יש לנו את החגים, המביאים אותנו לחוויות חיים שונות וייחודיות. אלא, שבשונה משבירת השגרה של 'חופשה שנתית', המהווה בריחה מסוימת מהחיים הרגילים, הרי שהחגים הם כניסה לעומק החיים. בחגים, אנו מתרוממים רוחנית, ומגיעים לעומקים חדשים בנפשנו פנימה.
נצטווינו בחגים לעלות לרגל לירושלים עיר הקודש. בירושלים, העיר הרוחנית, אנו מתרוממים ומתקדשים, ומקבלים דלק רוחני לכל השנה.
והיכן סידר לנו הקב"ה 'דמי הבראה' במשכורת? במצוות מעשר שני!
נצטווינו להפריש מעשר שני ב- 4 שנים מתוך 7 שנות השמיטה. נצטווינו גם לעלות ולאכול את המעשר שני או את פדיונו (כסף בשווי המעשר) בירושלים. בכסף זה, ביכולתנו לרכוש מוצרי מזון בירושלים, ולאוכלם. כך נוצר מצב, שלכל משפחה יש אחוז מסוים מתוך המשכורת (היבול) השנתי, המיועד לממן שהות בירושלים. מטבע הדברים, המשפחה השתמשה בכסף זה בשלושת הרגלים בהם שהתה בירושלים. כך נוצר חסכון שנתי, המיועד למימון תקופת החגים והחופשה הרוחנית בירושלים.
(אם נשתעשע מעט בחישוב אחוזי המעשר השני מכלל היבול – נגלה שבניכוי התרומה והמעשרות לכוהנים וללוויים, מעשר שני מהווה 10% מכלל היבול שנותר למשפחה. אולם 10% אלו, מופרשים רק ב- 4 מתוך 7 שנים, כך שמדובר ב5.7%.
הרגלים – פסח, שבועות וסוכות, לעומת זאת, מהווים בממוצע 16 ימים מתוך 365 ימים, שזה 4.38%, ואם נוסיף את ערבי הרגלים שאדם כבר הגיע מראש לירושלים, נגיע ל5.2%. אמנם, סביר שברגלים אוכלים אוכל משובח יותר, כך שהגיוני להקצות לימי החג משאבים גדולים יותר משאר השנה).
כך הדבר בכל הרגלים. אולם, בערב יום טוב אחרון של פסח, בשנים הרביעית והשביעית, נצטווינו לבער את כל המעשרות מביתנו. פרוש הדבר, שאם נותרו לאדם כספי מעשר שני בזמן זה, עליו לאוכלם או לבערם עד לזמן זה.
בשנה הרביעית, לא נוצרה מכך בעיה, שהרי החיטים והשעורים נקצרו מיד לאחר הפסח, ושוב היו בידי המשפחה כספי מעשר שני למימון השהות ברגל בירושלים. אולם, בשנה השביעית, בה הכול הפקר ואין מפרישים מעשר שני, נותרה המשפחה ללא מימון לשהות זו. שבועות הוא חג קצר, אך מה יעשה היהודי בסוכות?
מטבע הדברים, הייתה יכולה להיווצר, חלילה, ירידה גדולה במספר הבאים לרגל בחג הסוכות של מוצאי השמיטה. וכאן, באה התורה וציוותה את מצוות ההקהל. דווקא בחג הסוכות של מוצאי השמיטה, מצווים כל ישראל – אנשים, נשים וטף לעלות לירושלים למעמד ההקהל.
כעת, נשפך אור חדש על מעמד מרומם זה. הבאים מגיעים נטו במטרה רוחנית, על חשבונם האישי, לשמוע את דבר ה'. ואכן, המלך בהקהל היה קורא רק חלק מפרשיות התורה, אך דגש מיוחד היה נותן לפרשיות מעשר שני, לפי שכפי שראינו יש קשר מיוחד בין מצוות ההקהל ומצוות מעשר שני.
ויהי רצון, שנזכה בחג הסוכות הקרוב, להיקהל כל ישראל ביחד, ולשמוע את קריאת התורה של המלך המשיח בבית מקדשנו.