היום הזה תיתן לעמך ישראל גבורות
היום הזה תיתן לעמך ישראל גבורות

שמחת החג ושמחת התורה בשנה זו קשה עלינו מתמיד. כיצד אפשר לשמוח בעוד יהודים יקרים נרצחים ברחובות ירושלים ובכבישי ארץ ישראל בעיצומו של החג?

הכאב אינו רק על העבר, ואינו רק על נשמות האנשים היקרים הפרטיים, אלא גם ובעיקר על המצב הלאומי, וגם ובעיקר על העתיד לבוא. האם יש בידינו כאומה פתרונות ודרך כיצד לצאת מהמיצר, כיצד לא לחזור לאותם תמונות ומראות?!

מה בעצם חסר לנו? יש לנו הרי את כל היכולת, צבא חזק בכמות ובאיכות, כלכלה חזקה שמאפשרת כוח עמידה לאומי. הקב"ה השפיעה עלינו רוב טובה, שלא היה לעם ישראל מאות שנים. אז מה באמת חסר לנו? חסרה לנו גבורה. חסרים לנו העוז והכוח להיאבק ולהלחם. "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם".

ועוד זאת צריך להיאמר וחובה שיאמר – החולשה מול האויב אינה רק בחוסר בעוז להלחם בבאים עלינו להורגינו, אלא בחולשה שלא להלחם על ארץ ישראל, לישבה ולבנותה. ובייחוד, שלא להלחם ולכבוש את הר הקודש בירושלים, ולבנות שם את בית חיינו. זאת אותה חולשה ואותו חדלון, בדיוק. אם איננו יורשים את ההר, ואם איננו יורשים את הארץ, אויבינו חשים ומזהים את החולשה, ותוקפים אותנו, ואת נשינו וטפנו.

היום בבוקר, עת קיימתי מנהג נביאים להכות על הקרקע באגודת ערבות, הוספתי לשלל הכוונות של מצווה יקרה זאת גם כוונה נוספת. וְהַיּוֹם הַזֶּה תִּתֵּן בִּשְׁכִינַת עֻזֶּךָ חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת מְמֻתָּקוֹת עַל יְדֵי חֲבִיטַת עֲרָבָה מִנְהַג נְבִיאֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. השכינה היא כנסת ישראל, עם ישראל. היום הזה, התפללתי, תיתן לעמך ישראל גבורות. גבורות לעשות מלחמות, גבורות לעשות ישועות.

ומהיכן נקח גבורה? מהיכן נעורר בתוכינו את העוז? זאת אנו יודעים היום היטב - מהתורה. החולשה והבלבול שבעם נובעים מחסרון ברוח, מחסרון בחיבור עמוק לתורה. ויש להדגיש - הגבורה תבוא מתורת אמת, מתורה כוללת, מתורת ארץ ישראל, שהיא תורת הגאולה. יש לימוד תורה שהיה עימנו בגלות, עת שמרנו על הגחלת, על הקדושה ועל הטהרה הפנימיים. אולם, לימוד זה בלבד יכול להביא אותנו לצפייה מעורבבת עם חולשה, שאין בה פעולה וגבורה. לערמות של ספקות, ולהסתפקות במה שקיים בלבד. אנו צריכים להתחבר ללמוד ולהתדבק לתורת ארץ ישראל, המחוייבת לישובה לארץ יראל, שהיא גם תורתו של משיח, המבקשת לבנות מקדש ולכונן את מלכות בית דוד.

פתחנו בשאלה – כיצד שמחים? יש לדעת שגבורה בעומק קשורה בשמחה. בהזדהות הפנימית, שמביאה את האפשרות לפעול, מתוך בטחון ועזות דקדושה. כשם שהקב"ה יהיב חכמה לחכימין (נותן חכמה למי שמחכים מעצמו), כך הוא גם יהיב שמחה לשמחים. על ידי השמחה שלנו בתורה, הקב"ה ייתן לנו תוספות שמחה, ותוספות דבקות בתורה, וממילא - תעצומות עוז וגבורה. כמאמרם - "אין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".