ל"גל" הטרור האחרון, מתקשים המנהיגים למצוא פתרון. אין מה לעשות מול טקטיקה של "מפגע בודד" הם אומרים.
אין פה אירגון שניתן לפרק, אין פה כפר שאפשר לכתר ולסגר, יש פה התארגנות עממית של "בודדים". הם באים מכל הארץ, מתוך הקו הירוק ומחוצה לה, בצפון ובמרכז, ככה הם באים, בשם אללה, עם סכין או מברג או כל הבא ליד.
אז מה הם רוצים, אתם שואלים? הציבור הערבי מוסלמי בישראל הרים ראש. הוא למד לחלום ולשאוף והוא מוכן לעשות הכל בשביל להגשים את החלום: מדינה ערבית במקום מדינת ישראל. כל הבלי השמאל על שטחים וגבולות 67 לא רלוונטים עוד. מי שרוצה לשמוע את האמת מוזמן סוף סוף לפתוח את אוזנו ולהקשיב באמת לדבריהם של הערבים בישראל. הם אינם מעוניינים בעפרה או שילה. הם רוצים את הכותל ואת יפו ואת חדרה ורמלה ולוד.
הם לא מתביישים, הם לא מתנצלים, לא מסתפקים בחצי. הם רוצים הכל. ואם זה שלהם, אז הם ילחמו כמו גברים. כל האמצעים כשרים. המאבק וההתנגדות בעם היהודי נגד הכיבוש כבר לא מדבר באותם מינוחים. זה לא הכיבוש של 67, זה הכיבוש של רמלה, של עכו ושל חדרה. הם רוצים לחזור לבית של סבתא שלהם בתל אביב, שנכבש בידי היהודים. היטיב לתאר זאת כ"ח זחאלקה בנאום הקולני מול סתיו שפיר: "הליכוד בנה התנחלויות ליד הישובים הערבים, אתם (השמאל) בניתם את הקיבוצים על חורבות האדמה שלנו" שלנו. זה שלהם. לא ההתנחלויות, הקיבוצים, שיח מוניס ואומלבס שלהם.
אז מה הפתרון?
20 שנות ניסויי השלום שהביא עלינו עידן אוסלו נגמר. הגיע הזמן לחפש פתרון אחר.
ניסו הכל, החזירו שטחים, עשו הסכמים, חילקו נשקים, נתנו עצמאות ריבונות ומנהיגות בשטחים שלהם, עשו מחוות חיבוקים ונשיקות ומה לא, והם בשלהם: טרור.
הכל ניסינו חוץ מזה: טרנספר.
המילה "טרנספר" נחשבה עד לא מזמן למילה גסה, לאבי אבות החושך וגזענות, ומי שהעז להרהר בה נחשב לאדם מוקצה מחמת מיאוס. השמאל דאג לצייר את מי שצידד בטרנספר כמשיחיסט הזוי וקיצוני, כגזען אלים שמנסה לחולל שואה של ממש.
לא עוד. הגיע הזמן להתעורר מאשליות אוסלו ומקונספציית השמאל שהמיטה עלינו אסונות רבים. הגיעה השעה להעלות את המילה טרנספר למודעות ולשיח הציבורי, ולחשוב על דרכים אופרטיביות כדי ליישם את הפתרון היחיד הרלוונטי. הפתרון ההזוי של דו קיום לא עבד 100 שנה והוא גם לא יעבוד. לכן הפתרון הוא היפרדות.
הטרנספר, או במינוחו העברי- חילופי אוכלוסין, יכול להיעשות בצורה אנושית וידידותית, אחראית ושקולה, שלא כמו שנעשה כלפי יהודים בגוש קטיף, שם נרמסו לארץ בברוטאליות ובאכזריות כל זכויות האדם הבסיסיות.
חילופי האוכלוסין יכולים להיעשות בעידוד ובתמריצים כספיים, וכבר הוכיחו מחקרים מאוניברסיטאות ערביות- שישנם חלק גדול של ערבים שמעוניינים להגר, אם רק היה להם יכולת.
מדינת ישראל צריכה לעודד הגירה בעזרת סכום כספי הגון, שייאפשר למשפחה ערבית להגיע למדינה אחרת ולהתחיל שם חיים חדשים במעמד מכובד.
מדינת ישראל צריכה להחיל את ריבונותה על כל שטחי ארץ ישראל, בכל חלק ארץ אבות ביהודה ובשומרון.
ישראל צריכה להבהיר למי שלא רוצה להגר, ומעוניין להשאר פה, שיש תנאים. ובניהם התנאי הראשון: הקבלה וההבנה שמי שנשאר פה חי במדינה יהודית, תחת חסותם של עם ישראל בארץ ישראל. תחת שלטון יהודי. מי שמעוניין בכך, יניח חרבו ויחיה לצידנו בשלום. יקבל זכויות אזרח ויהנה מכל טוב הארץ.
אין פתרונות קסם, ובמצבנו הנוכחי, כל פתרון יהיה קשה ומייסר.
אך אם ניסינו פעם אחר פעם ושגינו, הגיע הזמן לנסות דרך חדשה.