1
ככל שחולף הזמן ונמשכת מתקפת הטרור הלאומני-אסלאמי, כך הולך ומתבהר הקו האסטרטגי שאותו נוקטים נתניהו ויעלון, שני המנהלים של מדיניות הביטחון הישראלית לעת הזאת.
אין להם דרך להכריע את מתקפת הטרור, וגם אין להם יכולת או כוונה לגבות מחיר משמעותי ממחולליה. הם מאשימים את הרשות הפלשתינית ואת העומד בראשה בהסתה, אבל לא נוקטים כלפיהם סנקציות מכאיבות שיגרמו להם לחדול. לא ידוע על שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לשבש שידורי הסתה רדיופוניים או הפצת דברי הסתה ברשתות החברתיות.
נתניהו ויעלון מאפשרים לערבים המוסתים לנהל נגדנו מלחמת התשה, מתוך מחשבה ותקווה שבסופו של דבר הם יתעייפו ויחדלו. מה שהשניים מציעים לנו לעשות בינתיים זה להחזיק מעמד, להסתגל למציאות של טרור ברחובות ובכבישים משני עברי הקו הירוק, לספוג בכאב את מחיר הדמים, לנשוך שפתיים ולא להיכנע. התקווה היא שבעוד כמה ימים, שבועות או חודשים הערבים יראו שהם לא מצליחים להכניע את ישראל, ושמספר ההרוגים בצד שלהם גבוה לעומת מספר הקורבנות שהם מצליחים להפיל מקרבנו. המוטיבציה של האויב להמשיך בפיגועים תפחת, הנכונות של צעירים וצעירות ערבים להסתכן כדי לפגוע ביהודים תמצה את עצמה, וגל הטרור ידעך עד שייפסק.
סגנון ניהול המערכה הנוכחית דומה מאוד לזה שנקטו נתניהו ויעלון בעת מבצע 'צוק איתן'. גם אז הם ניהלו מערכה לאורך זמן רב בלי להכריע את האויב. הם עסקו בעיקר בהתגוננות, באמצעות 'כיפת ברזל' ובאמצעים אחרים, מתוך תקווה שבסופו של דבר מאגרי הרקטות של האויב יתרוקנו והמצב יחזור לשגרה. רק לאחר שחלפו כחמישים ימי מלחמה שגרמו לישראל נזק רב, חיל האוויר פתח במתקפת הרס נרחבת על בתי עזה, שאילצה את חמאס לחתור להפסקת אש.
2
יש הרבה בעיות בקו האסטרטגי הפסיבי הזה. הראשונה היא המחיר. קודם כול מחיר דמים – עד כה עשרה הרוגים ועשרות פצועים בשלושה שבועות. מחיר נוסף הוא הפגיעה בהרתעה. כאשר ישראל מותקפת ולא משיבה בתגובה מוחצת, ההרתעה של צה"ל נשחקת. פיגוע הדריסה בדרום הר חברון, שבו נרצח השבוע אברהם אשר חסנו, התבצע תחת עיניהם הפקוחות של חיילים בעמדת צה"ל הסמוכה. המחבלים אינם חוששים לשלוף סכינים ולתקוף חיילים ושוטרים חמושים בנשק חם.
לכך נוסף מחיר כלכלי משמעותי: המחיר הכלכלי הישיר של הפעלת כוחות הצבא והמשטרה המתוגברים, ובעיקר המחיר הכלכלי העקיף של שיבוש החיים התקינים, שפוגע בעסקים ובהשקעות.
בימי מלחמת המפרץ, כאשר ממשלת שמיר נקטה מדיניות של הבלגה מול מתקפת הטילים של סדאם חוסיין, לפחות זכינו ברווח מדיני ותדמיתי. ישראל הצטיירה אז כמדינה שקולה ומתונה שמוכנה לספוג הפצצות בשקט על מנת לסייע לארה"ב ולמערב בגיבוש קואליציית הצבאות שלחמה בעיראקים. כיום, לעומת זאת, מדיניות הריסון וההכלה מול מתקפת הטרור הפלשתיני לא מביאה לנו שום רווח מדיני. מדינות העולם לא מפנות אצבע מאשימה כלפי הפלשתינים. למרות היותנו הצד המותקף אנחנו יוצאים נפגעים במישור ההסברתי, בסיועם האדיב של כלי התקשורת במערב שאפילו יאיר לפיד למד עד כמה הם מוטים ואנטישמיים.
אם נתניהו ויעלון מקווים שעמדתם האחראית כביכול תזכה לתמיכת הציבור, כדאי שיזכרו שלמתקפת טרור מתמשכת תחת הנהגתך עלול להיות גם מחיר פוליטי. בינתיים הציבור מגלה בגרות ויכולת עמידה, אבל יש תחושה של ואקום מנהיגותי בתחום הביטחוני, שכרגע פועלת בסקרים לטובתו של ליברמן ובעתיד עלולה להיות מנותבת לכיוונים בעייתיים יותר. בימי ההבלגה של מלחמת המפרץ, יצחק רבין הרבה להתראיין בתקשורת באופן שחיזק את תדמיתו כמר ביטחון.
כאשר הגיעו הבחירות של 1992, גל של פיגועי סכינאות ששיאו ברצח הנערה הלנה ראפ בבת-ים הביא לניצחונה של מפלגת העבודה בראשות רבין על הליכוד בראשות שמיר. כך הובילה מדיניות ההבלגה של שמיר והחיפוש אחר סמכות ביטחונית אל הסכמי אוסלו הארורים, שכל מה שקורה עכשיו הוא תוצאה שלהם. כרגע לא ברור מי בשמאל יכול לאיים על נתניהו, אבל לא לעולם חוסן. התקווה שמלאי הסכינאים הפלשתיני יתמצה בקרוב עלולה להתבדות, המצב הנוכחי עלול להימשך זמן רב, ואף עלולה לחול החמרה והסלמה במספר הפיגועים ובעוצמתם. במצב של התערערות הביטחון האישי לאורך זמן, אפילו יאיר לפיד עלול לגרוף את הקופה האלקטורלית.
3
פרט למחיר שישראל משלמת על מדיניות ההכלה וההבלגה, אי אפשר להתעלם מגודל ההחמצה, כאשר ישראל נמנעת מלנצל את זכות התגובה הטבעית שלה ולנקוט צעדים חד-צדדיים שישפרו את מצבה מול הפלשתינים.
מול ההשתוללות, ההסתה והטרור האסלאמי שיוצאים ממסגדי הר הבית, התגובה הצודקת והטבעית היא שינוי הסטטוס קוו והתרת תפילת יהודים בהר. במקום זה ממשלת נתניהו נשבעת אמונים לסטטוס-קוו המעוות שעל פיו יהודי שמעז להניע את שפתיו בתפילה מגורש מההר. התגובה הטבעית האלמנטרית להתנפלות הפלשתינית הוונדליסטית על קבר יוסף הצדיק היא החזרת המקום לשליטה ישראלית, כפי שאמור להיות אפילו על פי הסכמי אוסלו. אבל הרעיון לחזור אל המקום הקדוש, שכוחות צה"ל הצטוו לנטוש אותו במנוסה מחפירה לפני 15 שנים, אפילו לא עולה על דעתם של קברניטינו. התגובה הטבעית להפיכת מזרח ירושלים לחממת טרור שממנה יוצאים רוב המפגעים היא חיזוק אחיזתנו בשכונות מזרח העיר, העמקת אכיפת החוק ותנופת בנייה יהודית במזרח ירושלים. במקום זה הוחלט לחלק את ירושלים עם גדר הפרדה - החלטה אומללה שלמרבה המזל בוטלה בזכות לחץ מימין.
4
החמצה גדולה לא פחות היא ההימנעות מניצול הפרובוקציה הפלשתינית כדי לשפר את מצבה ולחזק את מעמדה של ההתיישבות היהודית ביו"ש. הקפאת התכנון בהתיישבות היא מציאות חמורה ומזיקה שכדי לשים לה סוף לא צריך סיבה, אבל מתקפת הטרור יכולה להיות עילה מצוינת לתגובה ישראלית שתעניש את הפלשתינים במקום הכי כואב מבחינתם – הבנייה בהתנחלויות.
השבוע הכריז נתניהו שהממשלות בראשותו בנו ביו"ש פחות ממה שבנו כל ראשי הממשלות הקודמים לו. קודם לכן, בישיבה סגורה של סיעת הליכוד, הצהיר נתניהו שאין בכוונתו לבטל את הקפאת התכנון בהתיישבות. נתניהו גם דרש מחבריו להימנע מלבקר מימין את מדיניותו, וטען שדי בכך שהשמאל מבקר אותו ולא ייתכן שתהיה ביקורת נגדו גם מימין. אבל מי שמכיר את נתניהו יודע שאם לא יופעלו עליו לחצים מימין, סופו להיכנע ללחצים משמאל.
ההפגנות מול בית ראש הממשלה שארגנו ראשי מועצות ביו"ש ומועצת יש"ע כבר הניבו תוצאות מסוימות, ואת הלחץ הזה צריך להמשיך. בהקשר זה יש לציין בסיפוק את הקמתה של שדולת ארץ ישראל מחדש בכנסת הנוכחית, בראשותם של הח"כים הטריים והנמרצים יואב קיש מהליכוד ובצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. על השדולה הזאת, שבעבר עמדו בראשה השרים זאב אלקין ויריב לוין לצדם של אריה אלדד ואורית סטרוק, מוטל התפקיד לדאוג שהקואליציה בראשות הליכוד תפעל בהתאם לערכיו של המחנה הלאומי, ולא תובל באף ליישם את מדיניות השמאל. וכדי שזה יקרה, בהחלט יש צורך לבקר את נתניהו וללחוץ עליו מימין.
עוד לא מאוחר מדי להפעיל לחצים על נתניהו ויעלון כדי שיבטלו את הקפאת התכנון, יאמצו את דו"ח אדמונד לוי, ישימו קץ לרדיפת ההתיישבות בידי המערכת המשפטית האזרחית והצבאית ויפעלו לחיזוק ההתיישבות בכל דרך אפשרית. על השדולה בראשות הח"כים קיש וסמוטריץ' מוטל התפקיד לדאוג שזה יקרה.
לתגובות: [email protected]