כבר על מזרח תיכון ישן שמסרב להיהפך לחדש הזהיר הנביא עמוס, על שלושה פשעי דמשק, על שלשה פשעי עזה על ג' פשעי אדום ועל שלושה פשעי עמון, שיד ההשגחה תתגלה במלא עוצמתה.
בירת הבת הבכורה של הנצרות ספגה מהלומה קשה ואכזרית ביותר מצד אותן חיות בדמות אדם ההולכים ושורצים ב'מזרח התיכון החדש' של גרעין ישראלי קשה של אחוזי משיחיות אובססיבית וחולנית, ושממנו היו אמורים להיעלם הודות לקידמה הטכנולוגית והכלכלית שאותם ישראלים אחוזי טירוף משיחיי הביאו. והנה שאותה רווחה כלכלית ואותה קידמה טכנולוגית הביאו בדיוק ההיפך: הדם שהציף בעבר את אותו מזרה"ת נראה כשלולית לעומת ים הדם הניגר לארץ.
מדינת ישראל שהיתה הקרבן הראשון (והקבוע) ניסה להזהיר את העולם כולו, בפרט המערבי שהחרב והחנית תפגע בהם, אך לשוא. מאז 67 דה-גול האנטישמי הציג אותנו כ'עם בוטח בעצמו ושתלטן', ותמיכת צרפת שעיצב פייר מנדס-פרנס היהודי חלפה והלכה לה, ופינתה את מקומה לעויינות שורשית, לבשה על חלקת צווארה אדרת של אנטי ישראליות, על מנת להסתיר את השיבה לאנטישמיות צרפתית גנטית נוצרית שהרבה יותר נאמנה למורשת צרפת.
והנשיא מיטרנד שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא היסס לשתף פעולה עם גרמניה, לא היסס בראש מפלגה סוציאליסטית להיות הראשון בראשי ממשלות העולם המערבי לקבל רשמית את עראפת באליזה כבר בשנת 89.
צרפת הייתה גם הממציאה את המינוח 'מדינה פלסטינאית', אם כי חייבים להודות שרעיון עועים זה יצא מפי אינטלקטואל גדול יהודי (שתרבות צרפת הצליחה לנתקו ממורשת אבותיו). חזרתו בתשובה והסתלקותו מן העולם מונעים את איזכור שמו. וחוששני שאם היינו זוכים לשמוע את עמוס מדבר על פשעי צרפת, גם המספר שלושים לא היה די לו.
אין כאן שמחה לאיד של צרפת, אף אם בטבחים שהתרחשו על אדמתה כלפי אזרחיה היהודים שראו ועוד רבים רואים בה מולדתם הטובה ונאמנה, הייתה מזמינה אותנו לשמחה כזו. אבל מה לעשות שאנו עם ה' ואנו מתקשים לשמוח אפילו על מפלת אוייבינו גם כשהיא מתבקשת.
אז מה נאמר? נישא תפילה שסוף סוף צרפת וחברותיה יפקחו עיניהם ויבינו מאיזה סוג של חיות טורפות סובלים אותם היהודים כיום, אחרי שאלפיים שנה סבלו עוד יותר בצרפת, בגרמניה, בספרד, באיטליה וכו' וכו' ויבינו את טעויותיהן הנוראיות ויתעוררו לשים קץ לעוול כלפינו ולסבל של עמנו, וגם הם יצאו למאבק נגד עמלק אכזרי זה ולא ישכחו את מה שהוא עושה.