"אל תירא מרדה מצרימה, אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה". לכאורה יעקב חושש מהירידה למצרים, שמא ייאלץ להישאר שם, והקב"ה מבטיחו שהוא יעלהו משם. אלא שלפי"ז היה די לו לומר "אנכי אעלך", לשם מה היה צריך לומר לו שהוא יֵרד עמו?

בירושלמי המשילו על כך משל, למלך שהיה לו פלטרין גדול ומפתח קטן, והיה חושש שהמפתח יאבד, ותלה שלשלת שתהווה סימן שהמפתח שלו. כך שיתף הקב"ה את שמו בישראל "ישר א-ל", כדי שלא יאבדו בין האומות, שהרי שמו בתוכם, והוא לא ייתן לשמו להיעלם. וכך פירש הירושלמי את טענת יהושע "ומה תעשה לשמך הגדול", "שהוא משותף בנו". ופי' המהר"ל שאין הבעיה במפתח מצד ערכו הכספי, אלא מצד ערכו השימושי, שאם אין מפתח, א"א להיכנס לפלטרין, וכך בלי ישראל א"א לרבש"ע להיכנס לעולם, וכתב על זה הרמב"ן, שא"כ "כל כוונת הבריאה בטלה".

עפ"י הדברים האלה כתב בעל "בית הלוי", בדרשתו לפרשת השבוע, שכאן הבטיח לו הקב"ה את "ההבטחה הגדולה שבכל ההבטחות", שלעולם לא יפורסם שמו של הקב"ה בעולם אלא ע"י ישראל. משום כך כשישראל בגלות, כביכול אף רבש"ע בגלות, וא"כ גלות ישראל היא גם גלות השכינה, וזוהי גם הערובה שתהיה גאולה לישראל, שהרי יש גבול לחילול השם בעולם, וכשתגיע העת לקידוש שמו, ייגאלו ממילא גם ישראל יחד עמו, שהרי שמו ביניהם וא"א להפריד ביניהם. וזוהי ההבטחה "אנכי ארד עמך", "שכל זמן שאתה בירידה, אף כבודי אינו נגלה בעולם, וזהו שנקרא בדרך משל שירד עמו מצרימה, ע"ד מאמר הכתוב "עמו אנכי בצרה". וכשאעלה אותך, תהיה עלייה גם לשמי". א"כ בשורת הגלות היא גם הבטחת הגאולה.

"אמר ר' עקיבא: אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו. 'מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גויים ואלוקיו' (שמ"ב ז). כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית".

מכאן פירוש חדש ועמוק לכל המקראות המדברים על ישועת ה'. "אגילה בישועתך", "יגל לבי בישועתך", "אראהו בישועתי", שפשוטם של המקראות הוא שהקב"ה יושיע אותי ואשמח בישועתי, אך עומק העניין, שהשמחה היא בישועתו של הקב"ה עצמו.

בהקפת המזבח היו אומרים לדעת ת"ק "אנא ה' הושיעה נא", ולדעת ר' יהודה היו אומרים "אני והו הושיעה נא". רש"י פי' ש"אנא ה' " הוא בגימטריה "אני והו", והם שני צירופים מהשם הגדול של ע"א שמות. אך מדוע דווקא שני אלו? כתבו תוס' שזה ע"ש הפסוקים "ואניבתוך הגולה", "והוא אסור בזיקים", ומבקשים שיושיע לעצמו. לדעת ת"ק הבקשה שיושיע אותנו, אך ר' יהודה טוען שיש לבקש על ישועתו שלו.

מתוך עלון השבת "שבת בשבתו".