יצא גבר

ועדת חוק, חוקה ומשפט כונסה ביום רביעי לדיון דחוף על פי בקשתה של ח"כ זהבה גלאון, בהודעת מועצת הרבנות הראשית כי הכנסותיהן של אמהות יילקחו בחשבון בעת חישוב מזונות ילדים בגירושין.

האב הגרוש חגי נדב תיאר בצורה קצרה ונוגעת ללב את העוול שנגרם לו וילדיו מהשיטה הנוכחית: הוא ואשתו לשעבר עובדים באותו מקצוע ויכולת ההשתכרות שלהם דומה, והילדות נמצאות אצלו כמעט מחצית הזמן. אבל הוא נאלץ לשלם לאקסית שלו 4,000 ₪ לחודש במזונות ילדים, נשאר עם פחות מ- 3,000 ₪ ושוקע בחובות, בזמן שהיא מתחילה את החודש עם 11,000 ₪ וחיה כמו מלכה.

חברות הכנסת המגדריסטיות לא ממש הקשיבו. הן ניצלו את הישיבה, כהרגלן, להטלת מורא על נציגי בתי הדין הרבניים ומועצת הרבנות, ודאגו לצרף למפגן הכוח את נציגת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, עורכי דין פרטיים הרוקדים לפי חלילה של שדולת הנשים, ונציג של עמותה המנוהלת על ידי מייסדת שתי"ל של הקרן לישראל חדשה.

מי שהפריע לתצוגת התכלית של המגדריסטיות היה ח"כ יואב קיש (ליכוד), שנאלץ להתמודד לכל אורך דבריו עם הערות עוקצניות והפרעות מצד חברות הכנסת, אך השיב מלחמה שערה.

קיש קלט מול מה הוא עומד. הוא הבין שאין כל רצון בצד המגדריסטי לנהל דיון אמיתי בשאלות שהועלו, ושהמגדריסטיות מתנהלות בבריונות אופיינית, קוטעות שוב ושוב את מי שאינן חפצות ביקרו, נזעקות כשהדובר מתייחס אליהן בצורה שהן סבורות שהיא צינית מדי, ובאופן כללי עסוקות בכיפוף ידיים ומשחקי כבוד ולא בשיח ענייני. בשלב מסויים קם ועזב את האולם במחאה על אופן ניהול הדיון.

כמי שמלווה דיוני כנסת בנושאי מגדר מזה שמונה שנים לפחות, כולל בוועדת משנה מיוחדת לנושא משבר המשפחה שהוקמה ע"י הרב אברהם רביץ ז"ל והרב חיים אמסלם יבדל"א (בכנסת ה-17), ובשדולות שהקימו ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (בכנסת ה-18) וח"כ משה פייגלין (בכנסת ה-19), עלי לומר שמעולם לא ראיתי ח"כ שמסתער באופן כה נטול מורא על המגדריסטיות, יחיד מול רבות, ובלי למצמץ.

ח"כ דאז משה כחלון הודיע פעם לי ולאחרים שלא יעז להתעמת עם המגדריסטיות – "אני מפחד", אמר בכנות – ומילים דומות נאמרו לי בהזדמנות אחרת ע"י ח"כ מש"ס. ח"כים אחרים לא הודו שהם פוחדים אך הבהירו זאת בשפת הגוף ואי-נכונותם להיאבק לתיקון העוולות האנושיים שגורמים חוקי המגדריסטיות. ח"כ קיש, לעומת זאת, עמד שלשום איתן.

גם יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, ראוי לציון לשבח על הניסיונות הבלתי פוסקים לרסן את התנפלות הח"כיות על ח"כ קיש ועל נציגי בתי הדין והרבנות.

לפני כמה חודשים הוטעה ח"כ קיש על ידי גורמים אינטרסנטיים והגיש את חוק "הורים וילדיהם" בגירסתו המקורית והלא-מוצלחת, אשר היתה עלולה לתת לעובדות סוציאליות את הזכות להתערב גם באופן בו הורים נשואים מחנכים את ילדיהם, אולם מאז הספיק לתקן את השגיאה ולהגיש חוק לביטול חזקת הגיל הרך אשר אינו כולל את הסעיפים הרעים הנ"ל, כמו גם חוק לחישוב שוויוני והגון של דמי מזונות.

כעת מסתמן כי קיש הוא חבר הכנסת הראשון בישראל שמהווה איום ממשי על ההגמוניה הכוחנית של המגדריסטיות בדיוני הכנסת בנושאי מגדר ומשפחה, הגמוניה אשר נבנתה לאורך יותר מ-25 שנה. השאלה היא, מתי יימאס לח"כ קיש להשתתף בדיונים בהם הוא צריך להילחם על זכותו לפתוח את הפה, מול קיר של מגדריסטיות תוקפניות, ומה יעשה אז? האם ירים ידיים, או שמא יעשה את ההיפך וייצא למתקפה של ממש נגד החבורה הזו?

מתקפה פירושה להפסיק לצפות מהמגדריסטיות שישתפו פעולה עם חקיקה שוויונית, כי הן לא באמת מאמינות בשוויון, ולהתחיל לתקוף אותן בבטן הרכה שלהן – השקרים האקדמיים שהן נשענות עליהם בקמפיין הבלתי פוסק נגד הגברים, ערכי המשפחה, ועצם היכולת של גברים ונשים לחיות יחדיו בשיתוף, ללא תחרות ומדון.

מתקפה שכזו יכולה, בין היתר, לערער את היסודות שעליהן נשענות מרצ והאגף הקיצוני-מגדריסטי במפלגת העבודה, ולעודד דמויות מתונות יותר להתחרות בחה"כ יחימוביץ', גלאון ומיכאלי על הנהגת תנועת הנשים – מעמד המקנה להן כוח מיוחד בשמאל. בטווח של שנים, הוצאת האוויר מגלגלי השנאה המגדרית תחליש את הזרם הקיצוני של השמאל ותאפשר לעמנו לעמוד באופן מלוכד יותר מול האיומים החיצוניים.