ממחקר שערך הפרופסור שלמה קניאל מנווה צוף עולה כי יש הבדל מהותי בין המתיישבים בני דור גוש אמונים לבין המתיישבים הקרויים בלשון הציבור "נוער הגבעות". קניאל אומר לערוץ 7 כי במושג מתיישבי הגבעות הכוונה למי שהתיישב ביישובים קטנים, עם משפחות יחידות, יישובים שאינם ממוסדים, אינם מחוברים "בחבל הטבור" באופן חזק ליישוב הישן שבקרבתם, ושבאופן יחסי הם עצמאים. נחקרו 56 נבדקים מתוך 27 מאחזים, שלפי הגדרתנו אלו הם "הגבעות".
הגיל הממוצע של מתיישבים אלו הוא 27 בערך, כך שאין מדובר בנוער. 85 אחוזים מהם נשואים, עם שני ילדים למשפחה בממוצע. חלקם עוסקים בחקלאות. מדובר בדור שני של מתיישבי גוש אמונים. שאלת המחקר הייתה האם אותו עץ קטן שצומח תחת העץ הגדול יניב פירות מאותו הסוג, או שמדובר בעץ מזן אחר.
לדברי קניאל, יש להתחשב בכך שאפשר למצוא הבדלים רבים מאד בין הנבדקים לבים עצמם, וכן שמדובר בתמונה ראשונית בלבד. לדעתו יש לחקור אותה חקירה עמוקה יותר. עם זאת, אומר קניאל, זיהינו כי מדובר במתיישב חדש, וקראנו לו "הצבר התנ"כי". אותם "צברים תנ"כיים", אומר קניאל, מתאפיינים באורח חיים שמזכיר את אורח חייהם של מי שחי כאן לפני אלפיים שנים. את הדור הראשון של ההתיישבות הם אינם אוהבים. כשהם מבקשים לדמות את עצמם לסוג של אנשים, הוא אומר, הם לוקחים את הדור שיצא ממצרים, הדור שנע במדבר, ואת הדור שכבש את הארץ. ההורים של המתיישבים הראשונים בגוש אמונים אלו הם דור "העבדים", פליטי השואה, למשל. הדור השני לשואה והראשון למתיישבי גוש אמונים אלו הם דור המדבר, ואילו הם נחשבים בעיני עצמם מקבילים לדור הכובש את הארץ. הדור החדש. בקרב ציבור זה שוררת במידה ניכרת אווירה של אי ממלכתיות. בסדרי העדיפויות שלהם דגל ישראל אינו הגבוה ביותר. הם אינם נותנים אמון בממסד. קניאל מציין כי אין מדובר בתופעה ייחודית דווקא לאנשים אלה, אלא בתופעה עולמית, של אובדן גישה ממלכתית והעדר אמון בממסד. בעומק הרעיוני נעלמת ההגשמה הקהילתית, ועולה האינדיבידואליזם. אין משנה ואין רב מנהיג.
רבע מהם יתנגדו באופן אקטיבי לפינוי.
קניאל מדגיש כי באופן אישי הוא התלהב מאותם צעירים. יש שם אמת פשטה, ורוחניות צרופה, ללא כל אותן פשרות ו"עיגולי פינות", המאפיינים את התנהלותו של הדור הקודם. כמו כן נעדר באורח חייהם ה"שומן", שהצטבר בתוך הבתים. הם שומרים על אותנטיות, על המאבק ועל האידיאליזם הצרוף. (כ)
הגיל הממוצע של מתיישבים אלו הוא 27 בערך, כך שאין מדובר בנוער. 85 אחוזים מהם נשואים, עם שני ילדים למשפחה בממוצע. חלקם עוסקים בחקלאות. מדובר בדור שני של מתיישבי גוש אמונים. שאלת המחקר הייתה האם אותו עץ קטן שצומח תחת העץ הגדול יניב פירות מאותו הסוג, או שמדובר בעץ מזן אחר.
לדברי קניאל, יש להתחשב בכך שאפשר למצוא הבדלים רבים מאד בין הנבדקים לבים עצמם, וכן שמדובר בתמונה ראשונית בלבד. לדעתו יש לחקור אותה חקירה עמוקה יותר. עם זאת, אומר קניאל, זיהינו כי מדובר במתיישב חדש, וקראנו לו "הצבר התנ"כי". אותם "צברים תנ"כיים", אומר קניאל, מתאפיינים באורח חיים שמזכיר את אורח חייהם של מי שחי כאן לפני אלפיים שנים. את הדור הראשון של ההתיישבות הם אינם אוהבים. כשהם מבקשים לדמות את עצמם לסוג של אנשים, הוא אומר, הם לוקחים את הדור שיצא ממצרים, הדור שנע במדבר, ואת הדור שכבש את הארץ. ההורים של המתיישבים הראשונים בגוש אמונים אלו הם דור "העבדים", פליטי השואה, למשל. הדור השני לשואה והראשון למתיישבי גוש אמונים אלו הם דור המדבר, ואילו הם נחשבים בעיני עצמם מקבילים לדור הכובש את הארץ. הדור החדש. בקרב ציבור זה שוררת במידה ניכרת אווירה של אי ממלכתיות. בסדרי העדיפויות שלהם דגל ישראל אינו הגבוה ביותר. הם אינם נותנים אמון בממסד. קניאל מציין כי אין מדובר בתופעה ייחודית דווקא לאנשים אלה, אלא בתופעה עולמית, של אובדן גישה ממלכתית והעדר אמון בממסד. בעומק הרעיוני נעלמת ההגשמה הקהילתית, ועולה האינדיבידואליזם. אין משנה ואין רב מנהיג.
רבע מהם יתנגדו באופן אקטיבי לפינוי.
קניאל מדגיש כי באופן אישי הוא התלהב מאותם צעירים. יש שם אמת פשטה, ורוחניות צרופה, ללא כל אותן פשרות ו"עיגולי פינות", המאפיינים את התנהלותו של הדור הקודם. כמו כן נעדר באורח חייהם ה"שומן", שהצטבר בתוך הבתים. הם שומרים על אותנטיות, על המאבק ועל האידיאליזם הצרוף. (כ)