במכות הקודמות, כשרצתה התורה להראות ההבדל בין ישראל למצרים, ציינה התורה שהמכה לא פעלה על ישראל. למשל, במכת ערוב נאמר "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן... לבלתי היות שם ערוב". בדבר, "וממקנה ישראל לא מת אחד". ובברד, "רק בארץ גושן.. .לא היה ברד". מדוע במכת חושך לא נאמר שלבני ישראל לא היה חושך, אלא נאמר באופן חיובי "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"?
המשנה באבות אומרת שהעולם היה ראוי להיבראות במאמר אחד, אך נברא בעשרה מאמרות, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. הכוונה, שאילו היה העולם נברא במאמר אחד, היו הכל רואים איך הקב"ה מהווה את העולמות, ואז לא היה מקום לעבודת האדם ולבחירה חופשית, וע"כ היה צורך בהסתרת דבר ה' המהווה את העולמות, ונברא בעשרה מאמרות, ירידה אחרי ירידה, עד להתגשמות האחרונה, כפי שנראה עולמנו.
אמרו חכמי ישראל שעשר המכות הן כנגד עשרה מאמרות, והן באו לגלות את ההסתרה שבמאמרות, ולכן חזרה והדגישה התורה במכות "למען תדע כי אין כמוני" וכדו'.
אלא שסדר ההתגלות שבמכות הוא בסדר הפוך של ההסתרה שבמאמרות. במאמר הראשון, "בראשית", ההסתרה מועטה, ונאמר בו "יום אחד" ולא "ראשון", משום שעדיין לא היה דבר, רק "ה' אחד". ואילו במאמר האחרון ההסתרה הגדולה ביותר. לעומת זאת, המכה הראשונה, מכת דם, באה להסיר מעט מההסתרה הגדולה שבמאמר האחרון, ואילו המכה האחרונה, מכת בכורות, באה להסיר את הלבוש האחרון, ע"כ נאמר בה "אני יוצא בתוך מצרים", ותרגומו "אנא מתגלי", במכה זו הייתה ההתגלות הגדולה ביותר, "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ה' ".
המכה שלפני האחרונה היא מכת חושך, והיא כנגד המאמר השני "ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור". חז"ל ציינו שלא נאמר "ויהי כן" אלא "ויהי אור", שלא היה כן, אלא נגנז האור לעתיד לבא משום שאינו ראוי לרשעים וגנזו לצדיקים. במכת חושך חזר המצב לקדמותו, "וימש חושך", כמו ביום הראשון, לפני בריאת האור, אך לישראל לא זו בלבד שלא היה חושך כמו למצרים, אלא היה אור, היינו אותו אור שיתגלה לצדיקים לעתיד לבא.
בספר מאור ושמש כתב שראשי התיבות בפסוק "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", הם במניין כ"ו, כמניין שם הוי-ה, שהיה מאור השכינה שנגנז. ואילו על החושך שהיה למצרים נאמר שהיה "מחושך של מעלה". מעלתם של ישראל שלא זו בלבד שלא היה להם חושך של מצרים, אלא שזכו לאור של מעלה.
מתוך העלון "שבת בשבתו"