פרשת יתרו היא פרשת הבחירה בעם ישראל. "והייתם לי סגולה מכל העמים". "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אך בשום מקום לא הובהר מדוע הקב"ה בחר דווקא אותנו.
יתרה מזו. יש כלפי עם ישראל יחס סלחני. "בנים אתם לה' א-להיכם" – בין כך ובין כך קרויים בנים, ואפי' עובדי ע"ז (קידושין לו.). וכשאמרו זקני ישראל לנביא יחזקאל שהם מנותקים מא-להים, כיוון שעבדו ע"ז, אמר להם "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה וכו' אמלוך עליכם". והיכן שמענו על ברית שנכפית על אחד הצדדים?
הרמב"ן שואל מדוע האריכה התורה בצדקתו של נח, ולא עשתה כן בעניינו של אברהם. תשובת המהר"ל היא שבכוונה העלימה התורה את צדקת אברהם, כדי שלא תהיה בחירתו ובחירת עם ישראל אהבה התלויה בדבר, שאם בטל הדבר בטלה האהבה. וא"כ מתחזקת השאלה, מדוע בחר ה' בהם אם לא משום מעשיהם?
הסברו של המהר"ל ניתן באריכות בספרו נצח ישראל (פרק יא), ואלו עיקרי דבריו, הבנויים על שלושה יסודות: אי אפשר לעולם בלא תורה א-להית, משום שהשכל האנושי לא יוכל להפוך את לב האבן ללב בשר, כדברי הרב קוק זצ"ל.
כדי שתהיה בעולם תורה א-להית, זקוק העולם לעם שיקבל תורה זאת ויממש אותה בחייו האישיים, ובעיקר בחייו הלאומיים, ולא תהיה כספר המונח ע"ג מדף. למטרה זו יש צורך בעם שיהיה בעל סגולות א-להיות המתאימות למוסר התורה, שאל"כ תהיה התורה כנטע זר שאינה מתמזגת בקרבו, ולא יתמיד בהגשמתה, וק"ו שלא ימסור נפשו עליה.
עם כזה אינו נמצא במערכת האומות, והיה צורך לברוא מלכתחילה עם במתכונת הזאת. זהו שאמר הנביא "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו", שמראש תוכנן שייברא עם כזה לתכלית סיפור תהילת ה'. טעות לחשוב שנבחרנו משום שהיינו היחידים שניאותו לקבל התורה. אדרבא, התורה ניתנה לנו משום שנבחרנו.
אלא שבמקום המונח "בחר", נאמר "יצר". וכך נאמר "אשר בחר בנו מכל העמים", ודווקא משום כך "נתן לנו תורתו". וביתר הבלטה נאמר בתפילה "ברוך הוא א-להינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים", ודווקא משום כך, "נתן לנו תורת אמת". לא משום שקבלנו תורה, הבדילנו מן התועים.
אין הדברים תלויים בבחירתנו. הברית כפויה עלינו, לשם כך נוצרנו, ואי אפשר לנו להימלט משליחות זו. גם חטאים כמו עבודה זרה לא יוכלו לשחרר אותנו מתפקידנו, "והעולה על רוחכם היו לא תהיה".
מתוך העלון "שבת בשבתו"