"והיה כי תבואו אל הארץ... ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". "הה"ד 'אך טוב לישראל, אלקים לברי לבב'. יכול לכל, ת"ל לברי לבב, לאלו שליבן ברי במצוות". כך פותח מדרש רבה את פרשת השבוע, והוא בא לענות על השאלה, הרי "והיה" הוא לשון שמחה, ואיך פתחה התורה בלשון שמחה את פרשת הנגעים? והתשובה, שעבור מי שלבו ברי במצוות, הצרעת היא מעלה, שנענש מיד על החטא.

את המדרש הזה מסביר השפת אמת (תרמ"ד) עפ"י מדרש אחר. "מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, אך ראה שא"א לעולם להתקיים, ושיתף מידת הרחמים" (בר"ר יב,טו). כלומר, הכוונה הייתה להנהיג את העולם במידת הדין, שכן זו האמת המוחלטת, אך מתוך התחשבות עם המציאות, שיתף עמה הקב"ה את מידת הרחמים.

אמנם יש בעולם כאלה השייכים לתכנית המקורית, ומונהגים עדיין במידת הדין, ואלו הם ישראל שקיבלו את התורה.

עה"פ "אחור וקדם צרתני", אמרו חז"ל "אם זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית. לא זכה, אומרים לו יתוש קדמך". כשאדם מנהיג עצמו עפ"י מידת הדין והאמת, הוא שייך לעולם שלפני הבריאה, לתורה שקדמה למעשה בראשית, וע"כ כשזכה הוא קודם לכל מעשה בראשית, אך כשלא זכה, ונמשך אחר גופו הבהמי, אומרים לו יתוש קדמך, כי מי שלא זכה להנהיג עצמו עפ"י מידת הדין, הוא מונהג עפ"י מידת הרחמים, ובמידת הרחמים נאמר "ורחמיו על כל מעשיו", ובזה אין חילוק בין אדם לבהמה, אדרבא, חסרי דעה זקוקים יותר לרחמים, וע"כ היתוש קודם לאדם.

הגמ' מספרת שכשביקש משה לראות את שכרו של ר' עקיבא, הראה לו הקב"ה איך סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. זעק משה "זו תורה וזו שכרה"?! א"ל הקב"ה "שתוק! כך עלה במחשבה לפני". פירש השל"ה, שהדבר שעלה במחשבה לפני הקב"ה הוא לברוא את העולם במידת הדין, כנ"ל, וזו הייתה תשובתו של הקב"ה למשה, שר' עקיבא חי בעולם המחשבה, והוא מונהג עפ"י מידת הדין, ומשה, שחי בשותפות עם מידת הרחמים, אינו מסוגל להבין את דרכי ההנהגה של מידת הדין של ר' עקיבא.

וזו תשובת המדרש, ש'אך טוב להם לישראל", ש"אלקים לברי לבב", ש'אלקים', היא מידת הדין, מנהגת אותם, ומיד כשחוטאים ומדברים לשון הרע, ניכר הדבר בעורם, או בבגדיהם ובבתיהם, כי בכך הם נענשים ומזדככים.

בסיום דיני צרעת נאמר "והזרתם את בני ישראל מטומאותם". במילה "והזרתם" יש משמעות של פרישות, שיש לפרוש מענייני הטומאה, אך יש גם משמעות של נזר ועטרה, כמו נזיר. מתוך הפרישות מענייני הטומאה, מתעטרים ישראל בנזר תפארה.

מתוך העלון "שבת בשבתו"