בסיפור מפורסם של רבי נחמן בשם מעשה מחכם ותם נפגשים שני חברים שגדלו ביחד. ״התם״ הופך לרצען פשוט, מתחתן ומתפרנס בקושי אבל חי חיים מלאים ומלאי שמחה והודיה.
ואילו השני, ״החכם״, נודד ברחבי העולם ומחפש את עצמו. החכם לומד מלאכות שונות ומשונות, מקבל תארים ואותות שהוא רופא, אומן ועוד אבל תמיד מלא מרירות ואף פעם לא מרוצה מחייו.
התם חי את חייו בפשטות ללא השוואות לסובבים אותו ואילו החכם מכלכל את צעדיו לפי האופן שבו הוא חושב שהחברה תתפוס אותו. החכם יבחר להתפרנס במקצוע מסויים אם המקצוע יהיה חשוב בעיני הבריות. הוא גם מלא ייסורים לדבריו של רבי נחמן ממה שאנשים יחשבו עליו וכמובן - אם משהו שהוא עושה אינו מושלם בעיני הסביבה.
התם עובד מאוד קשה ואפילו לא יכול לאכול בנחת אלא ״נושך פרוסת לחם בזמן שהוא עובד״. מנגד החכם חי מעט כמו הצרצר בסיפור הצרצר והנמלה - קופץ ממקום למקום וחי חיים חסרי דאגות לכאורה. אין לו כבלים לשום מקום או אדם והוא נע ונד בחופשיות. בעוד שחייו של התם מפרכים, חיי החכם קלים - הוא זוכה ללמוד כל דבר שרוצה בשבריר מהזמן שלוקח לאחרים והוא הופך למומחה בתחומו. ואילו התם לומד בקושי וגם בתום לימודיו עדיין נשאר רצען בינוני למדי.
בהסתכלות שטחית נוכל לומר שהתם חי חיי עבדות אך למעשה המצב הפוך לגמרי. התם חי חיים של שמחה ואמונה ואילו החכם חי חיים של מרירות, למרות כל הידע שצבר ולמרות תדמיתו הקלילה הוא עבד. לא כזה שאנחנו מכירים, אלא עבד של המציאות, עבד מסוג אחר.
העבדות של החכם היא עבדות של אדם שמרוּקן מרצון עצמי ומשביעות רצון מחייו. בעוד התם עמל פיזית, החכם קרוע בתוכו בתחושה ששום דבר שיעשה לא ימלא אותו סיפוק. עבדותו של החכם מתבטאת בכך שהוא עסוק באופן תמידי בדאגה לאופן שבו החֵברה תסתכל עליו.
התם לא התחרה עם העולם, הוא פשוט עשה את שלו. כשאשתו של התם הקשיתה עליו ושאלה אותו למה אחרים מרוויחים יותר ממנו - הוא אמר לה זה מעשה שלו וזה מעשה שלי - אני לא יודע מה העניין שלו בחיים ולמה הוא בוחר את הבחירות שלו. אני לא יודע מה התיקון שלו בחיים, אני חייב להתמקד בחיים שלי אחרת אפספס את הדבר היקר הזה וארגיש תמיד משועבד לגורמים חיצוניים.
החירות האמיתית היא כשאדם מפסיק להשוות את עצמו לאחר. כל אחד מאיתנו הוא ברייה מיוחדת ויחידה, ואין איש זהה לרעהו. כל אחד הוא נשמה יחידה במינה שמעולם לא היתה ולעולם לא תהיה.
אנחנו החכם והתם
כשאנחנו מסתכלים על עצמנו מבחוץ, חושבים מה האחר יחשוב עלינו ונוהגים בהתאם לכלל הזה אנחנו נידונים לחיים של סבל ועבדות לחברה. כשנפעל ממניעים חיצוניים ולא מהאמת הפנימית שלנו לעולם לא נחוש סיפוק.
יציאת מצרים שבנפש והמעבר מעבדות לחירות היא ההבנה שאת הקושי הפנימי שלי לא אוכל לפתור בחוץ. כולנו רודפים אחר פתרונות חיצוניים (כסף, חפצים, ועוד דברים חומריים) לבעיות פנימיות. אך לא תמיד פתרון חיצוני הוא יעיל ומתאים לבעיה.
העבדות והשעבוד לכסף ולתאוות מתגברים ככל שאנחנו משווים את עצמנו ומסתכלים החוצה. כשאנו מסתכלים החוצה אנו הופכים מרירים יותר, כי לא משנה כמה יהיה לנו – תמיד יהיו כאלה שיהיה להם יותר. יותר כסף, יותר חברים, רכב יותר שווה. הדשא של השכן נראה ירוק יותר.
מעבר נקודת המשקל שלי מחוץ לפנים היא המעבר מעבדות לחירות פנימית. ככל שאני מוצא יותר שקט ושמחה במה שאני עושה אני פחות תלוי באחר. ככל שאני פחות תלוי באחר אני פחות משועבד וכך זוכה בחירות.
אם נתבונן פנימה לתוכנו נוכל למצוא את שתי הדמויות הללו, החכם והתם, בתוכנו. בידינו הבחירה אם להסתכל על העולם כלפי חוץ כמו החכם ולהמשיך להיות עבדים או להסתכל לתוכנו פנימה כמו התם ולבחור בחירות אמיתית.