הרמב"ם כותב שמצוות עשה מן התורה לאכול מצה בליל הסדר, וכשאכל כזית יצא ידי חובתו. שלוש חומרות יש על כמות המצה שמצווה לאכול בליל הסדר:
1. השולחן ערוך מחמיר ומוסיף שצריך לאכול כזית מהמצה העליונה ועוד כזית מהמצה של האפיקומן.
2. השולחן ערוך מוסיף חומרה בסעיף אחר וכותב ששיעור 'כזית' – יש אומרים שהוא לא בנפח של זית (3 או 5 סמ"ק) אלא כחצי ביצה (25 סמ"ק).
3. המשנה ברורה (המפרש המקובל היום של השולחן ערוך) מוסיף: דע שמה שכתב המחבר שכזית = כחצי ביצה – לא מקובל בזמננו, כי יש פוסקים שהוכיחו שהביצים המצויות בזמננו קטנו הרבה עד למחצה מכפי שהיו בימים הקדמונים שבהם שיערו חכמים. לפי זה – בכל מקום שהשיעור הוא כחצי ביצה – צריך לשער בנפח של ביצה בזמננו.
כיצד באה לעולם החומרה השלישית?
הרב יחזקאל לנדא הידוע בכינויו ה'נודע ביהודה' שישב בפראג מדד את הנפח המזערי של קמח שחייבים להפריש ממנו חלה על פי 43 ביצים וחמישית ביצה, ומצא שהוא משקל פינט [יחידת משקל] אחד. וכן עשה כלי על-פי מידת האצבעות כמבואר בהגהות של הרמ"א (ר' משה איסרליש) על השולחן ערוך: "עשר אצבעות על עשר אצבעות בגובה שלש אצבעות ותשיעית אצבע "] והכיל הכלי משקל שני פינט וקצת יותר. ומכיוון ששיעורי הביצים והאצבעות סותרים זה את זה ואין לומר שהאגודל התגדל, שהרי הדורות הולכים ומתמעטים, על כן יש לשער שהביצים קטנו.
הרמב"ם ידוע בדיוקים שלו ולכן נתן ארבע מידות לשיעור הפרשת חלה: כמה שיעור העיסה שחייבת בחלה? מלא העומר קמח [עומר – שיעור חלה = כמות הקמח החייבת בהפרשת חלה. וכל האצבעות הם רוחב אגודל של יד, נמצאת למד, שהמידה שיש בה:
1. 10 אצבעות על 10 אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיעית אצבע בקירוב הוא העומר. וכמה מכילה מדה זו?
2. כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה.
3. והם משקל ששה ושמונים סלעים ושני שלישי סלע.
4. שהם משקל חמש מאות ועשרים זוז מזוזי מצרים בזמן הזה.
לכאורה יש סתירה בין הנודע ביהודה לרמב"ם. או שבגרסת הרמב"ם יש טעות דפוס. ננסה לנתח את הדברים. הבדל של פי 2 במידת הנפח נובע מתוספת של 25% במידת האורך.
לדוגמה:
הבדל באורך: 2.5 לעומת 2.0 ס"מ, הבדל של 25% נותן בשני ממדים תוספת של 56% בשטח (6.25 לעומת 4.0 סמ"ר), ונותן בשלושה ממדים הבדל של 97.5% בנפח (15.6 לעומת 8.0 סמ"ק, כמעט פי 2). ואולי הסיבה לכך היא שבשולחן ערוך, הלכות חלה המדידה נעשתה בביצים; בעוד שבהלכות מקוואות (יו"ד רא, א) המדידה בסאים ובאמות, וכאן נהגו להחמיר.
הרמב"ם ציין את שיעור האצבע לפי רוחבם וגם לפי אורכם של גרגירי שעורה. רוחב האגודל האמור בכל השיעורים האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות ברווח. בקביעת שיעור האצבע מניח הרמב"ם את היסוד למידות האורך ההלכתיות, ולמעשה גם למידות הנפח. לכן חשוב לדייק בדבריו ובגישתו. ההנחה היא שהרמב"ם, שחי במצרים במאה יב, ביצע את המדידות שלו בשעורה המצויה בה, ואולי אף דאג להשוות אותה לשעורה הגדלה בארץ.
שמא הנחת ה'נודע ביהודה' הייתה: כשם שהחמירו בנפח המקווה, כך יש להחמיר בהלכות חלה.
ארבע 'קושיות' על דברי הרמב"ם
מהי שעורה בינונית?
מהו המשמע כאן של: בדוחק? ברווח?
מדוע הרמב"ם כפל והשווה 7 ברוחב ל-2 באורך? (לכאורה היה די באחד מן הנתונים)
היכן מודדים את האצבע (=האגודל) ומה גודלו?
מהי שעורה בינונית
תכונה אופיינית לשעורה: בכל פרק של ציר השיבולת – 3 שיבוליות: אמצעית ושתי צדדיות. (שיבולית היא יחידת המבנה של שיבולת בדגנים). בכל שיבולית יש פרח אחד, אבל לא תמיד נוצר בו גרגיר.
שעורה תרבותית מחולקת לשני תת-מינים: בזני שעורה דו-טורית . רק בשיבולית האמצעית בכל שלָשה מתפתח גרגיר. בקבוצת הזנים השנייה מתפתחים גרגירים בכל השיבוליות, זוהי שעורה ששה-טורית.
תכונה אופיינית נוספת: לאורך ציר השיבולת יושבות בהדרגה זו מול זו 20-10 שלָשות של שיבוליות. בשעורה ששה-טורית מתפתח גרגיר בכל שיבולית, כך נוצרים בשיבולת 6 טורים אנכיים של גרגירים. בכל שלָשה, הגרגירים בשיבוליות הצדדיות מפותלים במקצת בעוד שאלה שגדלו בשיבוליות האמצעיות ישרים וגדולים יותר. לכן רוב הגרגירים מפותלים והיחס המספרי ביניהם הוא 1:2. רוב השעורה המסורתית בארץ היא ששה-טורית על-פי הממצא הארכיאולוגי, כך היה גם בימי קדם.
פירוט קשיים בדברי הרמב"ם
שבע שעורות רגילות, רוחבן כ-2.5-2.4 ס"מ, ואילו אורך שתי שעורות ברווח עולה כ-2.1 ס"מ, רוחב שעורה בימינו כ-3.5-3.3 מ"מ ואורכה כ-10 מ"מ מכאן, 2 שעורות באורך אינן אלא 6 ברוחב. לכן, יש אומרים ש-7 שעורות אלה נמדדות בעוביין. ויש שגרס בלשון הרמב"ם שש שעורות ברווח
"בדוחק לעומת בריוח" הרמב"ם הסביר במקום אחר את אופני המדידה שלו:
"וענין מצומצם, שיהו אצבעות ידך דחוקות זו לזו בעת שתשער ששת הטפחים ותלחצם עד כמה שתוכל. ושאינו מצומצם הוא הפך זה, והוא שתשאיר אצבעות ידך סמוכות זו לזו בלי לחץ אלא יכנס האור ביניהם. וזכור כלל זה ואל תכריחני לחזור עליו בכל מקום".
מדוע הרמב"ם כפל והשווה 7 ברוחב ל-2 באורך
במסגרת מחקרינו, ד"ר סוהיל זיידן, מנהל מחלקת הייעור בקק"ל, צירף אותנו לסיור בכפרים הערביים ברחבי הארץ ובגדה, שם דגמנו שעורה ששה-טורית – השעורה המסורתית הנפוצה היום בארץ. בעידודו של הרב מרגולין מדדנו דוגמאות של השעורים הללו והתברר במפתיע, שאורך 2 גרגירים שווה לרוחב 7, בדיוק כדברי הרמב"ם, ורוחב האצבע 2.0±0.1 ס"מ! נציין שיחס 7-2 זה נמצא בשעורה המקומית
מדדנו את גרגירי השעורה הבינוניים בגודלם. כלומר לא גרגירים אמצעיים – הישרים והרחבים אלא את המפותלים. בדוגמאות שברשותנו, היה מספר הגרגירים המפותלים קרוב למספר הגרגירים הישרים (כידוע היה צריך להיות כפול)
ככל הנראה בגלל שהגרגירים הקטנים יותר נשארו בפסולת יחד עם העשבים הרעים, כי הכינו את הגדולים לזריעה או למכירה. התוצאה – מידת האצבע לפי הרמב"ם ~2.0 או 0.1±2.0 ס"מ. אכן, בבדיקת הספרות המתאימה התברר שהשעורה המסורתית במצרים גם היא ברובה ששה-טורית.
עדויות עקיפות לאצבע קטנה
לבעלי התוספות יש ספק האם מקום המדידה בראש האגודל שהוא צר או בקשר – חיבור בין הפרקים – המקום הרחב. ובמקביל, האינץ' האנגלי הישן הוגדר ע"י דיוויד הראשון מלך סקוטלנד בשנת 1150~ (בזמן הרמב"ם 1204-1135), כאגודל של גבר ממוצע בבסיס הציפורן ומידתו – 20 מ"מ. ויש עדות מהמאה ה-14 שמידתו – כאורך 3 גרגירי שעורה. לאחר מאות שנים של לבטים נקבעה מידתו – 25.4 מ"מ.
מסקנת ה"נודע ביהודה" הייתה שהביצים קטנו, כלומר שהטבע השתנה. כעת מתבררת האפשרות שלא הטבע השתנה, אלא שההתייחסות אל הטבע השתנתה. הרי פעם מדדו את האצבע, כמו את האינץ', גם לפי רוחב האגודל במקום הציפורן; והיום, שמא בטעות – דווקא במקום הרחב של האגודל. לא שמנו לב שמידת האצבע המקורית יכולה להיות כ-2 ס"מ כדעת הרמב"ם.
סוף דבר, מצאנו את השעורה המתאימה לדברי הרמב"ם והמהווה בסיס לנקודת המחלוקת בין שיטת החזו"א והנודע ביהודה לבין שיטת הרב נאה. כשמודדים גרגירים בינוניים של שעורה מסורתית מקומית, אכן אורך 2 גרגירים שווה כמעט לרוחב 7 מהם ומידת האצבע ~2.0 ס"מ. לאחר שהאינץ' גדל מ-2 ל-2.5 ס"מ, האנשים התרגלו לכך ושכחו שהאינץ' השתנה. בדורות מאוחרים יותר יצאו מתוך הנחה שהאינץ' תמיד היה בגודל של 2.5 ס"מ. נראה שבמקביל, כך היה לגבי האגודל.
לסיכום אם לא היינו חוששים היינו אומרים: ספק אם ה"נודע ביהודה" היה מציע את החידוש שהביצים קטנו, אם היו בידיו כל הנתונים שהבאנו.
פסח כשר ושמח