פשוטי העם וקדושי עליון את נפשם הקריבו למען העם
נזכור בצער את דברי הנביא "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם"
הלא כבר נאמר בגמרא "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים"
ומי אנחנו שנשאל את דרכי ההשגחה ונחקור במופלא או ברזים.
מי אנחנו שנתהה על מידותיו של הקב"ה שהראה את שבט אפו
איך נסביר את מה שרואים משם ובוודאי לא רואים מפה
אמנם לשואה לא היה אח ורע בתולדות האנושות התרבותית
וכמה שנסביר לא נוכל לרדת לדעתם של רשעי שאול תחתית
אבל, אתה הראת לדעת כי אכן ויבש אכן חציר העם.
יבש חציר, נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם
כי אכן אמרו לכו ונשמידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד
בימי פרעה רצו עלינו להתחכם פן נרבה ונוסף על שונאיהם
בהמשך לא רצו בשלום ושלחו אלינו את חייליהם וקלגסיהם
לקחת בשבי את יפי מחמדינו ויקרינו אל אוצרותיהם
לא צלחו מחשבותיהם כי עמדו בפרץ פעם אחר פעם להפר עיצותיהם
אשר בקעה את מחיצות המעמד והשכבה אצל כל היהודים
וממשיכים ללמד את אותו הנס לבנינו ולתלמידים.
הרבה תהו מאין ירק זה חי ולא ידעו מאין לנו הכח בזה לעמוד
ובמאה הי"ב חברו עלינו בצרפת והיתה שריפת התלמוד
ואחר גם רצו פתרון לשאלת היהודים "יגורש או שיצא לשמד"
כזאת וכאלה היו בצרפת, באנגליה ואחר כך בגירוש ספרד
לא צלחה עצתם למרות שמבני עמינו במחשבה צלולה ומבט יוקד
בזעקת "שמע ישראל ה' אחד" עלו אל הגרדום ואש המוקד
ומי בחרב ומי בצמא ומי במיתות משונות השיב נפשו לבורא עולם
ובנפשו פנימה האמין שאכן זה רצונו של מי שאמר והיה העולם
פעם במאה הי"ג חבר עלינו גנגיס חאן בשחיטה האיומה בבבל
בה נכחדו ארבע חמישיות ,כשמונים האחוז, מבני בניו של זרובבל
וזעקותיהם עלו לשמים עת שלח צר ידו על מחמדי עם בני ישראל
והחכמי הדורות מתפלשים בעפר וקורעים בגד בזעקם הוי אריאל אריאל!
אבל למרות הכל ולמרות שידענו את הקורות אותנו בדברי הימים
וראוי ללמד זאת לדור אחרון לבל ישכחו זאת המורים והתלמידים
מי יודע אם נבין אי פעם שהיה בשואה הנוראה הסתר פנים
או שמא נאמר כדברי המהרח"ו שזה בבחינת שבירת הכלים
אם כך ואם כך את דברנו לא נוכל להסביר באופן בהיר
ולא ננסה אפילו לפענח את הצופן באופן שטחי או מהיר
אולי יבוא צדיק שדבר ה' לו נהיר ואת עינינו ברבות הזמן יאיר
וה' היושב בערבות והיודע נסתרות עלינו את רחמיו בטובו יעיר
למרות שבשנות הזעם אשר בהם היו בחינת אבחנך בסתר רעם
היו אי אלו שחשבו בדלות שכלם שעמינו נלקח לטבח כצאן
וכלו כל הקיצין ועל היפים והתמימים עלה הכורת ולא היתה עת רצון
הרי האודים המוצלים מן האש נתנו דוגמא,הפיחו תקוה והנהיגו הצאן
על העולם הנאור תלוי הקולר כשעמדו מנגד ולא עשו מאומה
ואלו,הבודדים שזעקו ,זעקתם נשמעה כקול במדבר השממה
אלו אצילי הנפש והרוח העידו על עמינו כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי
למרות שהיו בתוך גיא ההריגה , מושפלים עד דכא, בתוך הרפש והסחי
צדיקי עולם שכבו ירויים כשבפיהם התפילה לשלום העם והעולם
שותתי דם ובאפיסת כוחות הלכו לפני אויב וברכו את בורא עולם
על כל נשימה ועד כל צעד ,על כל טיפת מים אשר נקרתה מולם
בנחישות הקומה וכח הנשמה הטהורה הקימו והיו למחדשי עולם
ועדיין השאלה מנסרת בחללו של עולם כגלגל חמה
על מה היתה כזאת וכל כך למה?
האם זה הדין וזה המשפט?
אמר מרע"ה: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט"
טורונטו , תשס"ח