לבלתי יידח ממנו נידח

נפלאות דרכי ההיסטוריה היהודית. זיכרון השואה הנו חובה יהודית כלפי העבר בבחינת "זכור ימות עולם" (דברים לב, ז) וגם בבחינת "בינו שנות דור ודור" (שם) – להתבונן ולהפיק לקחים רלבנטיים לכל דור ודור.

ברצוני להעלות כמה הרהורים אותם אני נושא מזה שנים רבות  והם קשורים לאתיופיה וליהודי אתיופיה.

החמצת השעה

לא רבים יודעים על הזדמנות שהוחמצה – לעשות את אתיופיה למקום מקלט עבור יהודי אירופה בשנים שלאחר עליית היטלר לשלטון ובימי השואה.

השליט האיטלקי הפשיסטי מוסוליני שלט באתיופיה בשנים 1941-1936. בשנים אלו וגם בימי מלחמת העולם השנייה לאחר שחרורה של אתיופיה ושובו של הקיסר היילה סלאסי, עלו מספר תכניות, מכיוונים שונים, ליישב יהודים באתיופיה. היו שראו בכך אינטרס כלכלי שיחזק את כלכלת איטליה, והיו ששאפו להחליף את הציונות וארץ ישראל במעין "תכנית אוגנדה" חדשה, והיו שמצאו באתיופיה מקום אפשרי להצלת יהדות אירופה ערב השואה ובהמשך ארץ מקלט לפליטי הרדיפות האנטישמיות והשואה.

התקיימו דיונים בצמרות השלטון האיטלקי, הבריטי והאתיופי. העניין עלה בקרב מנהיגי הישוב היהודי בארץ ישראל ומנהיגים יהודים באירופה. תכניות הוכנו, דברים התפרסמו בעיתונות אולם דבר לא ייצא מכך.

ארץ ישראל נהייתה – באיחור גורלי – לארץ המקלט והציונות ניצחה. אולם עדיין הייתה זו הזדמנות שהוחמצה. מי יודע כמה יהודים היה ניתן להציל ולהעבירם לאתיופיה?!

לבלתי יידח ממנו נידח

זכיתי לעסוק בעלייתם ובקליטתם של אחינו יהודי אתיופיה מזה 35 שנים. אין שום קשר בין יהודי אתיופיה לבין השואה. אולם אני באופן אישי נושא בלבי ובמחשבותיי את זיכרון השואה. שמי ניתן לי לזיכרון שמו של סבי מצד אבי. אחי נושא את שמו של אבי אמי –שניהם נרצחו יחד עם רבים מבני משפחותינו באושוויץ. אחי הצעיר נושא את שם אחי אבי ששרד את המחנות אולם נפטר סמוך לאחר השחרור.

הורי הובלו אל מחנות ההשמדה כרוב יהדות הונגריה וטרנסילבניה. אבי ז"ל התגלגל במספר מחנות עבודה והשמדה והשתחרר במחנה בוכנוואלד ועלה ארצה ב1947 באניית המעפילים "ארבע חרויות". אמי ז"ל שרדה את אושוויץ ומחנה עבודה בגרמניה ועלתה ארצה ב"אקסודוס".

לא דברו אצלנו בבית על מה שאירע. ההורים שמרו עלינו ועטפו אותנו בחום ואהבה. אולם השואה ולקחיה נכחו בבית.

עבורי אחד מלקחי השואה הנו החובה המוטלת– להציל כל יהודי באשר הוא. חולפים בראשי הסיפורים הרבים, המוסיפים ומתגלים, על מעשים קטנים, פעוטים לכאורה, שגרמו להצלת נפש או נפשות. היום ישנם כבר רבבות ילדים, נכדים ונינים שחיים בזכות אותם מעשים "קטנים".

הביטוי התנכ"י: "וחשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח" (שמואל ב,יד,יד) חרות בראשי. ביטוי זה משלים בתודעה היהודית ההיסטורית את "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" ו"כל ישראל חברים".

לפני כעשרים שנה הבאנו לממשלת ישראל את רשימת הממתינים לעלייה באדיס-אבבה. הם המתינו כבר שבע שנים בתנאים קשים, חזרו ליהדות וציפו לעלייה. לאבי גרנות, שגריר ישראל באתיופיה, הזכירה הרשימה - באסוציאציה שעלתה בראשו – את "רשימת שינדלר". גרנות הנו בן לניצולי השואה שלמיטב זיכרוני ניצלו על ידי שינדלר. אין, כמובן, אלא קשר אסוציאטיבי בלבד: הצלתו של כל יהודי באשר הוא.

מדינת ישראל קמה עבור כל יהודי העולם. מדינת ישראל רשמה פרקי היסטוריה מפוארים במבצעי העלאת יהודי אתיופיה. ראש הממשלה אריאל שרון פעל רבות למען העלאת שארית יהודי אתיופיה. דאגתו לעלייה בכלל היא מהמפורסמות. הוא היה מונע משאיפה ציונית פשוטה – להביא ארצה כמה שיותר יהודים. בישיבת הממשלה  ב- 2003 וגם לי חזר ואמר: "יש להעלות את כולם, אם הרבנים אומרים שהם יהודים בשבילי הם יהודים".

נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט מאיר שמגר משמש בעשור האחרון כנשיא הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה. מוטו בפיו שיש להביא למולדת יהודים רבים גם כדי שמדינת ישראל תוכל להתקיים מול ים העויינות המקיף אותנו. "ייעד זה יושג רק על ידי פתיחת השערים לפני כל יהודי באשר הוא".

אמי ז"ל ציינה תמיד את היותה ניצולת השואה, והייתה רגילה לומר: "תשמרו על המדינה שלנו. אין לנו מדינה אחרת".