"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה).
ספירת שנות השמיטה עד לשנת היובל מקבילה לספירת העומר מפסח ועד לשבועות.
כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה – מיציאת מצרים עד מתן תורה, ומעבדות לחירות עולם – כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" – שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים בשנת ה"יוֹבֵל" – הנקראת על שם תקיעת השופר ((רש"י שם). למה זכה השופר ששנת היובל קרויה על שמו? – שבשמו של השופר נרמז המיוחד שבשנה זו – "שופר" מלשון "שפיר"- טוב. בשנת היובל מתגלה הרצון הטוב האלקי בארצנו.
תכלית בריאת העולם היא גילוי טוב ד' בעולם, וזאת תכלית שבת קודש כנאמר "וקראת לשבת עונג". זאת גם תכלית ספירת העומר, המסתיימת בחג מתן תורה – ואין תורה אלא טוב, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"", זאת גם תכלית שנת השמיטה "שבת הארץ", וזאת גם תכלית שנת היובל, שנת גילוי הטוב האלוקי בארצנו. וכל זה נעשה על ידי עם ישראל בארץ ישראל כאשר שומרים שמיטה ויובל.
נכון לעכשיו, אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו, שאנו זוכים לראות בשוב ד' את שיבת ציון, והולך ומתקיים בנו "השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". אמנם תהליך השיבה כרוך בקשיים ובסיבוכים – אבל אנו יודעים נאמנה שהעננים יחלפו מן העולם במהרה בע"ה, ונלך ונצעד במעלה הדרך המתפתלת, העולה לחירות ולגאולה שלמה. וכשם שהעבדים כולם יוצאים מעבדות לחירות ביובל, כך גם עם ישראל, עם עולם, ייצא משעבוד ותלות באומות העולם מבחינה מדינית ותרבותית, ויתקיים בנו "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" במהרה בימינו אמן.
מתוך העלון "באהבה ובאמונה"