"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה". ודרשו חז"ל מכאן: "אבן הייתה לפני המנורה, ובה שלש מעלות, שעליה כהן עומד ומיטיב את הנרות" (רש"י, ובתמיד פ"ג). מדוע הדגישו חז"ל את הצורך בג' המעלות להטבת הנרות, ולא אמרו שעמד עליהן כדי להדליק את הנרות, שהרי ההדלקה היא המצווה, וההטבה אינה אלא הכשר לה?
בספר באר יוסף, לרב יוסף סלנט, כתב לבאר בדרך דרוש, שיש בה השלכה מעשית חשובה. חכמי ישראל כתבו שהמנורה באה לחזק את אור התורה בישראל. "המנורה... תרמוז לתורה הנקראת אור" (רבנו בחיי). שבעת הקנים הם שבע החוכמות - "ללמדנו שכל החכמות ממקור התורה חוצבו" (הנצי"ב). אלא שיש דבר הקודם לתורה והוא ענייני דרך ארץ. וכך דרשו "לשמור את דרך עץ החיים", דרך - זו דרך ארץ. חיים - זו תורה (ויק"ר פ"ט). וידועים דברי ר' חיים ויטאל שאמר שהתורה לא צוותה על המידות, משום שהן טבעיות באדם, ואין צורך לצוות עליהן. "והיסוד של קיום המצוות הם ע"י המידות הטובות, וכן בהפכם".
היסוד לכל המידות הטובות והפכן הוא מה שאמרו חז"ל באבות (ה,יט): "כל מי שיש בידו מג' שלשה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו". וכתב השל"ה שהיוצא מג' תכונות אלו הן "הקנאה והתאוה והכבוד המוציאים את האדם מן העולם". וכתב המהר"ל שהיפוכן הן "תורה, עבודה וגמ"ח" המקיימות את האדם. והן הן ג' המעלות שלפני המנורה. שכדי להפיץ אור תורה, ע"י הדלקת הנרות, יש להקדים ולהיטיב את הנרות, היינו לזכך את המידות, ג' המעלות הנ"ל, כי דרך ארץ קדמה לתורה.
מספרים שאברך שלמד פעם בישיבה, עבר ליד ננס ברחוב. ראה מעשה ונזכר הלכה שלמד בישיבה. הרים את הננס בידיו ונענעו בהתלהבות כדרך שעושים ללולב, ובירך ברוב עם "ברוך משנה הבריות".
על כגון דא כתב הרב קוק זצ"ל: "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליר"ש טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה.
אבל אם תצויר יר"ש בתכונה כזאת, שבלא השפעתה על האדם היו החיים יותר נוטים לפעול טוב... ועל פי השפעתה מתמעט כוח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה" (אורות הקדש ח"ג ראש דבר עמ' כז).
מתוך העלון "שבת בשבתו"