מספרים שתייר שומר מצוות הביע את תסכולו בפני הרב קוק זצ"ל, ממה שראה חילולי שבת ושאר עבירות חמורות המתבצעות בריש גלי בארץ ישראל, ותמה היאך ייתכן שיהודים שהיו שומרי מצוות בחו"ל, התקלקלו בהגיעם לארץ הקודש.
שאלו הרב מהיכן הגיע, וענה לו שבא ממקום מסוים. אותו מקום ידוע כמקום מרפא. שאלו הרב: 'אם כן איך ייתכן מה ששמעתי שאנשים רבים חולים מסתובבים שם?' חייך הלה וענה: 'לא שהמקום גורם למחלתם, אדרבא, הם חלו לפני כן ובאים למקום המרפא כדי להתרפאות.' אמר לו הרב: 'אם כן ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. אף היהודים החולים הנמצאים בארץ, באו לכאן כדי להירפא, ולא שהמקום גרם למחלתם.'
אז ביאר לו הרב את תכונתה של הארץ בתיקון הקלקולים, ושתכונה זו כלולה בתואר "ארץ זבת חלב ודבש". ודבר זה שמעתי בזמנו מהרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
על החלב נאמר בגמרא: "דם נעכר ונעשה חלב". פירש רש"י: "דם נידות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב, הלכך חידוש הוא, דמעיקרא הוי דם, והאוכלו בכרת, והשתא מישתרי". הגמרא שם דנה בשאלה איך מותר לשתות חלב, והרי מקורו בדם האסור באיסור חמור, ומצאה לזה מקור בתורה.
בדומה לחלב גם הדבש. אמנם בדרך כלל דבש הוא זה הבא ממתיקות הפירות, אך מוצאים בנביאים שיש דבש שמקורו בדבורים, כמו במעשה שמשון. "והנה עדת דבורים בגווית האריה והדבש" (שופטים יד). וכן מסופר על שאול שגזר תענית, ויהונתן בנו טבל את קצה מטהו "ביערת הדבש", ופירש הרד"ק "היא חלת הדבש". והרי יש כלל בתורה שהיוצא מן הטמא – טמא, והדבורה היא שרץ טמא, ואף על פי כן התירה התורה לאכול מן הדבש.
הרי לנו שתי דוגמאות שאיסור חמור נהפך להיתר. זוהי מעלתה של ארץ ישראל, שהיא "ארץ זבת חלב ודבש", שיש בכוחה להפוך איסור להיתר ורע לטוב.
על פי דברי הזוהר, מכריז ראש הישיבה של היכלו של משיח, "מי שלא יודע להפוך מר למתוק וחושך לאור, לא יבוא הנה" (בראשית ח"א ד).
זה היה החטא הגדול ביותר של דתן ואבירם. "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש". לאחר שהביטוי "ארץ זבת חלב ודבש", מלמד על גדולתה של ארץ ישראל, שאין דומה לה, שבכוחה להפוך אדום ללבן, חושך לאור, מר למתוק ורע לטוב, באים דתן ואבירם ומעבירים תכונה זו לארץ מצרים. והוסיף הרב צבי יהודה זצ"ל, שהזעזוע מהשוואה זו הוא כל כך נורא, עד שהארץ מזדעזעת ומתפוצצת – "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם".
מתוך העלון "שבת בשבתו"