"היסטוריה גדולה לא נעשתה אתמול בישיבת הממשלה. הישארותם של האיחוד הלאומי ושל המפד"ל בממשלה מדגישה את העובדה הזאת", כך אמר השר לביטחון הפנים צחי הנגבי בהתייחסו לאישורה של מפת הדרכים על ידי הממשלה.
לדברי הנגבי, הכותרות הגדולות בעיתונים על המפנה ההיסטורי ביחסה של מדינת ישראל כלפי ערביי הרש"פ גרמו לו לגחך. "לא הייתה שום החלטה היסטורית. מנחם בגין כבר ב-77' החליט על חלוקת הארץ", אמר הנגבי והוסיף כי מפת הדרכים רק מעניקה אוטונומיה לשטחים שבלאו הכי מיושבים בערבים.
הוא הוסיף כי לא הסכים לתמוך בהצעתו של רה"מ שרון לאמץ את מפת הדרכים, אך עם זאת לא התנגד לה, וזאת לאחר ששולבו ההסתייגויות השונות. הנגבי אמר, "בשלב זה אני נותן אשראי לראש הממשלה ונותן לו להמשיך את המו"מ, אבל אין סיכוי שאני אתמוך בעתיד במדינה פלשתינית".
הנגבי הוסיף כי אם אכן תהיה דרמה, היא צריכה קודם כל לקרות ב"מחנה הפלשתיני", וזו, לדבריו, אינה צפויה בקרוב.
לעומתו, יו"ר ועדת החוץ והביטחון יובל שטייניץ אומר בריאיון לערוץ 7 כי ההחלטה שקיבלה ממשלת ישראל חשובה ביותר ויכולה להוביל לשתי אפשרויות, אחת גרועה והשניה גרועה פחות. האפשרות הגרועה היא שישראל תיכנס למתווה אמריקאי אירופאי וללחצים לבצע את "חלקה" במפה, וזאת בשעה שלערבים כבר התחילו לוותר, אומר שטייניץ. לדבריו, בוש אמר בחזונו כי התנאי למו"מ עם ערביי הרש"פ הוא שההנהגה שלהם תוחלף במנהיגות "חדשה ושונה". אולם ערפאת היה ונותר המנהיג דה יורה ודה פקטו, ואבו מאזן, שהיה מספר שתיים, נותר גם הוא במקומו, ואף על פי כן ישראל כבר נדרשת לבצע צעדים. האפשרות השניה היא שההתנהגות הערבית תטרפד את המפה, אך גם במקרה כזה ישראל קיבלה על עצמה תקדימים מדיניים מסוכנים, אומר שטייניץ. לדבריו, זו הפעם הראשונה שישראל הסכימה למסור שטחים מבלי שהצד השני מתחייב בכתב כי הוא יפורז מצבא ומנשק. לפני שישראל פינתה את סיני נחתם בינה לבין המצרים חוזה, ובחוזה התחייבה מצרים כי בשטחים שנמסרו תמורת הסכם שלום יתקיים פירוז מלא, וכי רשאים לשהות שם עם נשק אישי רק כוחות שיטור.
גם באוסלו הייתה התחייבות כזו, אולם הפעם, אומר שטייניץ, ישראל הסכימה להקמת מדינה פלשתינית בלי שערביי הרש"פ יתחייבו לפירוז. בנוסף על כך הסכימה ישראל גם לנסיגה וגם להקמתה של מדינה פלשתינית בעוד הרש"פ לא נדרשת להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ולא נדרשת לוותר על רצון השיבה לגליל, לנגב ולמישור החוף. שטייניץ מציין כי עניין הפירוז מופיע במסמך 14 ההערות של ישראל, אך בעוד שמפת הדרכים היא תכנית בינלאומית שהעולם התחייב אליה, מסמך ההערות של ישראל הוא נטול תוקף, ולישראל יש רק הבטחה אמריקנית "להבין" את ההערות. אין לכך ערך, אומר שטייניץ ומוסיף כי מסמך זה, המתנה כביכול את יישום מפת הדרכים באותם סעיפים, נועד למעשה "לצורכי פנים" בלבד. "ממשלת ישראל רימתה את עצמה ואותנו כשאישרה את המפה עם "ההסתייגויות", אומר שטייניץ.
שטייניץ הוסיף כי ישראל נרדמה בשמירה, וכי מאז פרסום חזונו של בוש עסקו האירופאים והערבים בניסוח מפת דרכים פרו-ערבית ואנטי-ישראלית. בישראל, מוסיף שטייניץ, בנו על היחסים הטובים השוררים בין רה"מ לבוש וגם על אלו השוררים בין ראש לשכת רה"מ דב וייסגלס לבין קונדוליסה רייס. לדבריו, ידידי ישראל בארגונים היהודיים וגם בקונגרס הזהירו כי יש להיערך לתכנית חמורה שהערבים והאירופאים מכינים ולהציע אלטרנטיבות, אך בישראל אמרו ש"הכול יהיה בסדר". עתה ישראל עומדת בפני שוקת שבורה מבחינה מדינית ומבחינה ביטחונית.
ישראל הראל, לשעבר עורכו של ביטאון נקודה, אומר לערוץ 7 כי משמעות ההחלטה בממשלה היא פינוי יש"ע, ולכן יש צורך להפיל את הממשלה. לדבריו, מפת הדרכים היא תוצר של כניעה לטרור. ארה"ב נכנעת לטרור, ואחריה ישראל. אם ממשלה בראשות פרס או ממשלה הנשלטת בידי השמאל הייתה מקבלת החלטה כזו, אריאל שרון היה הלוחם הראשי בה, אומר הראל.
הראל קורא לציבור האידיאולוגי לצאת להפגנות גדולות כדי לתמוך באנשים בממשלה המתנגדים לתכנית.
עוד אומר הראל כי בהסכמתה של ישראל למפת הדרכים יש הודאה באי הצלחת המלחמה בטרור. האמריקאים, לדבריו, אינם אנטי-ישראלים, אך לבוש אינטרסים אמריקאיים, והטרור במזה"ת מפריע לאינטרסים אלו. אף על פי שהממשל האמריקאי נתן לישראל ארכה כדי להתגבר על הטרור, היא לא עמדה במשימה ולא הביסה אותו, כל זאת בשעה שלישראל צבא משוכלל וחזק. לדברי הראל, הבית הלבן, שעקב אחרי המלחמה, העריך כי ישראל אינה מנצחת את הטרור וחשש מפני פגיעה באינטרסים אמריקאיים במדינות ערביות, כולל חשש מהתפרצות טרור, ולכן נולדה מפת הדרכים. הצבא עצמו כשל במשימה להביא את מדינת ישראל למצב שהיא יכולה לתמרן כראוי מבחינה מדינית, ובכך לא סיפק את הסחורה, אומר הראל. עתה על הציבור לצאת להפגנות ענק ברחובות כחלק ממאבק פוליטי כדי לסכל בשלב ראשון את עקירת המאחזים ובהמשך את עקירת היישובים. שרון כבר הוכיח כי הוא יכול לעקור יישובים, ועלינו לסכל זאת, אומר הראל. (כ)
לדברי הנגבי, הכותרות הגדולות בעיתונים על המפנה ההיסטורי ביחסה של מדינת ישראל כלפי ערביי הרש"פ גרמו לו לגחך. "לא הייתה שום החלטה היסטורית. מנחם בגין כבר ב-77' החליט על חלוקת הארץ", אמר הנגבי והוסיף כי מפת הדרכים רק מעניקה אוטונומיה לשטחים שבלאו הכי מיושבים בערבים.
הוא הוסיף כי לא הסכים לתמוך בהצעתו של רה"מ שרון לאמץ את מפת הדרכים, אך עם זאת לא התנגד לה, וזאת לאחר ששולבו ההסתייגויות השונות. הנגבי אמר, "בשלב זה אני נותן אשראי לראש הממשלה ונותן לו להמשיך את המו"מ, אבל אין סיכוי שאני אתמוך בעתיד במדינה פלשתינית".
הנגבי הוסיף כי אם אכן תהיה דרמה, היא צריכה קודם כל לקרות ב"מחנה הפלשתיני", וזו, לדבריו, אינה צפויה בקרוב.
לעומתו, יו"ר ועדת החוץ והביטחון יובל שטייניץ אומר בריאיון לערוץ 7 כי ההחלטה שקיבלה ממשלת ישראל חשובה ביותר ויכולה להוביל לשתי אפשרויות, אחת גרועה והשניה גרועה פחות. האפשרות הגרועה היא שישראל תיכנס למתווה אמריקאי אירופאי וללחצים לבצע את "חלקה" במפה, וזאת בשעה שלערבים כבר התחילו לוותר, אומר שטייניץ. לדבריו, בוש אמר בחזונו כי התנאי למו"מ עם ערביי הרש"פ הוא שההנהגה שלהם תוחלף במנהיגות "חדשה ושונה". אולם ערפאת היה ונותר המנהיג דה יורה ודה פקטו, ואבו מאזן, שהיה מספר שתיים, נותר גם הוא במקומו, ואף על פי כן ישראל כבר נדרשת לבצע צעדים. האפשרות השניה היא שההתנהגות הערבית תטרפד את המפה, אך גם במקרה כזה ישראל קיבלה על עצמה תקדימים מדיניים מסוכנים, אומר שטייניץ. לדבריו, זו הפעם הראשונה שישראל הסכימה למסור שטחים מבלי שהצד השני מתחייב בכתב כי הוא יפורז מצבא ומנשק. לפני שישראל פינתה את סיני נחתם בינה לבין המצרים חוזה, ובחוזה התחייבה מצרים כי בשטחים שנמסרו תמורת הסכם שלום יתקיים פירוז מלא, וכי רשאים לשהות שם עם נשק אישי רק כוחות שיטור.
גם באוסלו הייתה התחייבות כזו, אולם הפעם, אומר שטייניץ, ישראל הסכימה להקמת מדינה פלשתינית בלי שערביי הרש"פ יתחייבו לפירוז. בנוסף על כך הסכימה ישראל גם לנסיגה וגם להקמתה של מדינה פלשתינית בעוד הרש"פ לא נדרשת להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ולא נדרשת לוותר על רצון השיבה לגליל, לנגב ולמישור החוף. שטייניץ מציין כי עניין הפירוז מופיע במסמך 14 ההערות של ישראל, אך בעוד שמפת הדרכים היא תכנית בינלאומית שהעולם התחייב אליה, מסמך ההערות של ישראל הוא נטול תוקף, ולישראל יש רק הבטחה אמריקנית "להבין" את ההערות. אין לכך ערך, אומר שטייניץ ומוסיף כי מסמך זה, המתנה כביכול את יישום מפת הדרכים באותם סעיפים, נועד למעשה "לצורכי פנים" בלבד. "ממשלת ישראל רימתה את עצמה ואותנו כשאישרה את המפה עם "ההסתייגויות", אומר שטייניץ.
שטייניץ הוסיף כי ישראל נרדמה בשמירה, וכי מאז פרסום חזונו של בוש עסקו האירופאים והערבים בניסוח מפת דרכים פרו-ערבית ואנטי-ישראלית. בישראל, מוסיף שטייניץ, בנו על היחסים הטובים השוררים בין רה"מ לבוש וגם על אלו השוררים בין ראש לשכת רה"מ דב וייסגלס לבין קונדוליסה רייס. לדבריו, ידידי ישראל בארגונים היהודיים וגם בקונגרס הזהירו כי יש להיערך לתכנית חמורה שהערבים והאירופאים מכינים ולהציע אלטרנטיבות, אך בישראל אמרו ש"הכול יהיה בסדר". עתה ישראל עומדת בפני שוקת שבורה מבחינה מדינית ומבחינה ביטחונית.
ישראל הראל, לשעבר עורכו של ביטאון נקודה, אומר לערוץ 7 כי משמעות ההחלטה בממשלה היא פינוי יש"ע, ולכן יש צורך להפיל את הממשלה. לדבריו, מפת הדרכים היא תוצר של כניעה לטרור. ארה"ב נכנעת לטרור, ואחריה ישראל. אם ממשלה בראשות פרס או ממשלה הנשלטת בידי השמאל הייתה מקבלת החלטה כזו, אריאל שרון היה הלוחם הראשי בה, אומר הראל.
הראל קורא לציבור האידיאולוגי לצאת להפגנות גדולות כדי לתמוך באנשים בממשלה המתנגדים לתכנית.
עוד אומר הראל כי בהסכמתה של ישראל למפת הדרכים יש הודאה באי הצלחת המלחמה בטרור. האמריקאים, לדבריו, אינם אנטי-ישראלים, אך לבוש אינטרסים אמריקאיים, והטרור במזה"ת מפריע לאינטרסים אלו. אף על פי שהממשל האמריקאי נתן לישראל ארכה כדי להתגבר על הטרור, היא לא עמדה במשימה ולא הביסה אותו, כל זאת בשעה שלישראל צבא משוכלל וחזק. לדברי הראל, הבית הלבן, שעקב אחרי המלחמה, העריך כי ישראל אינה מנצחת את הטרור וחשש מפני פגיעה באינטרסים אמריקאיים במדינות ערביות, כולל חשש מהתפרצות טרור, ולכן נולדה מפת הדרכים. הצבא עצמו כשל במשימה להביא את מדינת ישראל למצב שהיא יכולה לתמרן כראוי מבחינה מדינית, ובכך לא סיפק את הסחורה, אומר הראל. עתה על הציבור לצאת להפגנות ענק ברחובות כחלק ממאבק פוליטי כדי לסכל בשלב ראשון את עקירת המאחזים ובהמשך את עקירת היישובים. שרון כבר הוכיח כי הוא יכול לעקור יישובים, ועלינו לסכל זאת, אומר הראל. (כ)