במצוות כיבוד אב ואם שבפרשתנו נאמר "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך, למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך...". ניסוח זה שונה מעט ממה שנאמר בפרשת יתרו. שם נאמר "למען יאריכון ימיך", בלא התוספת "למען ייטב לך".
חכמי התלמוד כבר ישבו על מדוכה זו, וכך אמרו בסוף פרק הפרה:
שאל ר' חנינא בן עגיל את ר' חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב? א"ל: עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו. כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושוע בן לוי שהיה בקי באגדה. אזל לגביה. א"ל הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: ח"ו פסקה טובה מישראל.
דברי הגמ' תמוהים ביותר. וכי לא היו חכמי ישראל בקיאים במקראות? (ואכן כך כתבו שם התוס')
ואף אם לא היו בקיאים, מדוע לא אמר לו "נייתי ספר וניחזי", כפי שאמרו פעמים רבות בש"ס? וגם תמוה מדוע נזקקו לחכמי אגדה לפתור שאלה פשוטה, אם נאמר במצוות כיבוד אב 'טוב'?
יש מחכמי ישראל שפירשו הדברים כך (ר' המקרא והמסורה לר' ראובן מרגליות ואבני שהם לר' לייב שחור):
שני לוחות ברית ניתנו לישראל. הראשונים ניתנו בעצרת ונשברו בי"ז תמוז. והשניים ביום הכיפורים, ומצינו בהם כמה שינויים. השאלה היא האם נוסח הלוחות שווה, ובשניהם היה חקוק הנוסח שבפרשת יתרו. רק כאשר כתב משה את התורה שינה בנוסח המשנה תורה. או שהחקיקה בלוחות הייתה שונה, שבלוחות הראשונים היה חקוק מה שנכתב בפרשת יתרו, ובלוחות השניים היה חקוק מה שנכתב בפרשת ואתחנן.
כששאל ר' חנינא מדוע בדברות הראשונים לא נאמר טוב, ובשניים נאמר טוב, ענה לו ר' חייא, שאינו יודע אם בשניים היה חקוק כן, שאפשר שרק בספר דברים נאמר "למען ייטב", אך בלוחות לא היה כתוב כן, שהראשונים והשניים שווים. ושלחו לר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה, והוא פתר לו שאכן היה שוני בחקיקת הלוחות, ולא רק בפרשיות שבתורה, ולא נכתב "למען ייטב לך" בראשונים, כיוון שעתידין לישבר, וח"ו פסקה טובה מישראל.
מתוך העלון "שבת בשבתו"