כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל... 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל...' הקב"ה קרוב לשועת עניים שנא' 'שועת עניים אתה תשמע'. לפיכך צריך להזהר מצעקתן שהרי ברית כרותה להם שנא' 'והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני' (הל' מתנות עניים פ"י ה"ג).
הגמ' בברכות אומרת שכשביקש משה 'הראני נא את כבֹדך', סירב הקב"ה ואמר לו: "כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה, אני איני רוצה". ופירש"י, שכשקרא לו הקב"ה מתוך הסנה, לא רצה משה להביט, שנא' 'ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלקים'. והדברים קשים. הרי משה הסתיר פניו מחמת יראתו ומדוע ננזף על כך?
והנה במס' שבת (נה,א) מספרת הגמ' שרב יהודה ישב לפני שמואל רבו, ובאה אשה וצעקה על איזה עוול שנעשה לה, ושמואל לא הגיב. שאלו רב יהודה, לא סבירא ליה למר 'אוטם אוזנו מזעקת דל, גם הוא יקרא ולא ייענה'? ענה לו שמואל, הרי מר עוקבא, אב בית דין לפניה, יעיין הוא בדבר.
המשכו של האירוע מופיע במס' בבא בתרא (י,ב). הגמרא מספרת שם על רב יוסף שחלה וחזר לתחייה, וסיפר על דברים שראה ושמע למעלה, "עליונים למטה ותחתונים למעלה". וכתבו שם תוס': "פי' ר"ח, דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב, ד"עולם הפוך", היינו שראה שמואל דהוי יתיב קמיה רב יהודה תלמידו, משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה, גבי ההיא איתתא דאתיא וצווחה קמיה שמואל ולא אשגח בה". לימדונו חז"ל בזה, שגם אם אין לאדם יכולת לסייע, מ"מ להקשיב לעשוקים הוא חייב.
וכך ביאר הכלי יקר מדוע ננזף משה כשהסתיר פניו: "קרא לו 'משה משה', לפי שגלות ישראל דומה עליו ית' למשא כביכול, לכך קראו קריאה אחר קריאה (משה משה), למהר ביותר ביאתו ולהקל מעליו ית' המשא, כמ"ש 'עמו אנכי בצרה' ". טענתו של הקב"ה הייתה, שהגם שמשה לא יכול לעזור, אבל כשראה שהקב"ה נושא משא כבד כביכול, היה עליו לפחות להשתתף בצערו, והוא נמנע מלהביט.
מכאן הורונו חז"ל על חובת ההשתתפות בצער הציבור ואמרו "בזמן שישראל שרויים בצער ופירש אחד מהם, באים שני מלאכי השרת שמלווין לו לאדם, ומניחין ידיהן על ראשו ואומרים: "פלוני זה שפירש מן הציבור, אל יראה בנחמת הציבור" (תענית יא,א).
וכתב ר' שמעון שקופ בהקדמה לספרו שערי יושר: "יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתנו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל".
מתוך העלון "שבת בשבתו"